הר שפר ו

אחד מב"ד חשוב תולה בהוראת עצמו אבל בידע אחד מהם שטעו ואין הדין כן כמו שהורו הב"ד רק שסומך א"ע על הוראתם משום דטעה במצוה לשמוע דברי חכמים שפיר הוי אמינא דחשיב תולה בב"ד כיון שאינו סומך א"ע על הוראתו רק על הוראת ב"ד לבד ע"כ איצטריך התנא לאשמעינן דגם בכה"ג לא חשוב תולה בב"ד משום דעכ"פ אין דעתו מסכמת לדעת ב"ד הלכך לא חשיב תולה בב"ד ממש, אמנם עדיין לשון המשנה אינו מדוקדק דקתני הרי זה חייב מפני שלא תלה בב"ד משמע האי הוא דחייב מפני שידע שטעו הא אחר מב"ד שלא ידע שטעו פטור, ואמאי הא גם אחר מב"ד שלא ידע שטעו ג"כ חשיב תולה בעצמו כיון שהוא מבעלי הוראה

ע"כ נראה ליישב באופן אחר די"ל דנ"מ דינא דמתניתין בעשו רוב צבור דמביאין פר ואז גם הב"ד פטורין מקרבן יחיד דמצטרפין להקרבן צבור רק מפני שידע שטעו ולא תלה בב"ד ממש חייב להביא קרבן יחיד בפ"ע, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וזה שידע שטעו כו' ולפיכך חייב קרבן יחיד ולא יצטרף לאשר עשו בשגגה ואפי' על פיהם

ובזה מיושב מה שהקשה בס' שער יוסף לקמן דף ג' ע"ב א"ר יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן, ומקשה הגמ' תנן הורו ב"ד וידע אחד מהם שטעו ה"ז חייב מפני שלא תלה בב"ד האי הוא דמחייב הא אחר פטור ואמאי הא לא נגמרה הוראה, והק' בס' שער יוסף בשם מהר"י אשכנזי מה מקשו ממתניתין הא י"ל דלענין יחיד התולה בב"ד דכל הטעם דפטור משום דהוה אנוס עפ"י ב"ד כמ"ש רש"י שבת דף צ"ג א"כ ה"ה אף דלא הורו כולן רק רוב הב"ד פטור משום דהוה אנוס עפ"י ב"ד דכתיב אחרי רבים להטות אבל לענין חיוב קרבן צבור בהוראה ס"ל לר' יונתן מגזה"כ דאין מביאין עד שישגו כולן, ולפימ"ש דאחד מב"ד אינו פטור משום תולה בב"ד אפי' לא ידע שטעו רק דנ"מ דינא דמתניתין בעשו רוב צבור דאינו מצטרף עמהם ניחא דשפיר קאמר הגמ' האי הוא דחייב משום דידע שטעו ואינו מצטרף הא אחר מב"ד דלא ידע שטעו פטור והיינו דמצטרף לרוב צבור ואמאי הא לא הורו כולן א"כ ליכא חיוב פר לר' יונתן דבעי עד שיורו כולן

ועפי"ז יש ליישב מה שיש לכאורה לדקדק טובא אמאי לא קתני בסיפא דמתניתין ועשה שוגג על פיהם כמו דתני ברישא שוגג על פיהם, ובגמ' פליגי תרי לישנא דרבא בהלשון שוגג על פיהם דקתני במתני' לל"ק אתי שוגג לאתויי הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ולאידך לישנא אתי לאשמעינן דוקא שוגג על פיהם הוא דפטור אבל נתחלף לו חלב בשומן חייב, ולהך לישנא אתי שפיר דלא קתני בסיפא שוגג על פיהם דא"כ הוה משמע דוקא שוגג ע"פ חייב אבל שוגג שלא ע"פ פטור ובאמת ז"א דשוגג שלא על פיהם ודאי חייב אבל לל"ק דרבא דתרתי קתני או שוגג או ע"פ ואתי לאתויי נתחלף לו חלב בשומן הול"ל גם בסיפא תרתי שוגג או ע"פ חייב מפני שלא תלה ממש בב"ד אף דהוה לא זו אף זו מ"מ הול"ל דומיא דרישא כמו דקתני בסיפא עשה עמהם אף דהוי זו ואצ"ל זו דאין דרך התנא לשנות מ"מ תני לי' דומיא דרישא כמ"ש המפורשים כ"ש דהו"ל למיתני בכה"ג דהוי לא זו אף זו ולשי' התוס' בקידושין ר"פ האיש מקדש דל"ש לזא"ז בשני תיבות ניחא, אמנם לשי' הריטב"א ושאר מפו' ר"פ האיש מקדש דגם בשני תיבות שייך למיתני לא זו אף זו קשה

אמנם לפי האמור ניחא דבגמ' בסמוך אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב צבור מ"ט א"ק בשגגה עד שיהיו כולן בשגגה אחת ומבואר במפורשים דה"ה היכא דאיכא רוב צבור מבלעדי זה שנתחלף לו חלב בשומן אפיה"כ אין מצטרף עמהן, והא דנקט רבא מודה רב שאינו משלים לרוב צבור ולא קאמר שאינו מצטרף לרוב צבור היינו משום דלרב אם נתחלף לו חלב בשומן חשיב תולה בב"ד א"כ אף שאינו מצטרף לרוב צבור פטור מכשבה ושעירה מפאת תולה בב"ד ולכן נקט שאינו משלים לרוב צבור כמובן, ומעתה לפימ"ש דהיכא דעשו ב"ד עצמן חייבין קרבן יחיד והא דקתני במשנה וידע אחד מהם שטעו נ"מ להיכא דעשו רוב צבור דאינו מצטרף עמהם משום דידע שטעו א"כ לא מצי למיתני שוגג דהיינו נתחלף לו חלב בשומן דהוי משמע דחייב משום דידע שטעו אבל בלא ידע שטעו מצטרף ובאמת בלאה"כ אינו מצטרף בכה"ג דנתחלף לו משום דל"ה בשגגה אחת

ומעתה יש לפשוט ג"כ מה שנסתפקו עוד התוס' בסמוך ד"ה עד שיהיו כולן בשגגה