הר שפר סח

ושוב חזר והקשה א"כ בהא דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר ,אלא, פר יוה"כ ועשירית האיפה דפריך הגמ' הא לכל דבריהם זה וזה שוין אתאן לר"מ דלר' יוסי השני אינו ראוי לכ"ג ומאי פריך הא מתני' לא מיירי אלא במידי דאורייתא והא דאין השני ראוי להיות כ"ג לר' יוסי הוא רק מדרבנן א"כ איכא למימר דמתני' אתיא אף כר' יוסי אלא דלא מיירי אלא במידי דאורייתא

ולפי האמור ניחא דלר' יוסי דאין מושחין את השני מדאורייתא מקרא דאותו אחד מושחין ואין מושחין שנים א"כ אינו שוין בפר הבא על כל המצות דכהן שעבר אינו מביא פר הבא על כל המצות מדאורייתא כיון דאין מושחין אותו ומתני' דקתני אין בין אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה משמע הא בפר הבא על כל המצות זה וזה שוין

ובזה מיושב ג"כ מה שקשה לכאורה לקמן י"ב ע"ב א"ר יוסף רבי הוא ונסיב לה אליבא דתנאי, וכתב התוס' הרא"ש ולא משום דסבר כר' מאיר בחדא אלא סבר בכולה מילתא כרבנן אלא בחדא נסיב לה כר"מ כדי לאשכוחי טובא אין בין ואליבא דר"מ מצי למיתני אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה אבל לא אליבא דרבנן דשני אין לו דין כ"ג כלל ע"כ וכונתו בזה לתרץ קו' המפורשים ביומא דף י"ג דפסק רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי והא ר' יוחנן ס"ל הלכה כסתם משנה והרי במשנה כאן ובמגילה סתם לן רבי כר' מאיר, ע"כ מתרץ התוס' הרא"ש דרבי לא סתם לה כר"מ אלא נסיב לה אליבא דר"מ כדי לאשכוחי טובא אין בין אמנם יש להקשות דהתוס' מגילה דף ט' ע"ב ד"ה אין בין הקשו אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפי' ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושימש זה תחתיו הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש אעפ"י שאינו משמש כדאיתא בירושלמי וא"כ הו"ל למימר אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור, ותירצו דאי נקט לאותו שיעבור הוי משמע הא לאותו שעבר כבר דהוי בכל שנה יש הרבה חילוקים ביניהם משום הכי נקט לכהן שעבר לאשמעינן דאף בדידי' ליכא אלא חילוק זה. א"כ אם נימא דרבי סובר כר' יוסי ולא נקט כר"מ אלא לאשכוחי טובא אין בין הדרא קו' התוס' לדוכתי' הא גם אליבא דר' יוסי הוה מצי לאשכוחי אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה דהא בכהן שעבר כבר באמת הרבה חילוקים ביניהם לר' יוסי

ולפי האמור ניחא דלא מצי למיתני אליבא דר' יוסי אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה דהא עדיין יש חילוק ביניהם פר הבא על כל המצות דכהן שיעבור אינו מביא כיון דלר' יוסי אין מושחין אותו

אמנם כן תי' זה לא ניתן להאמור להתוס' הרא"ש דמוכח מדבריו לקמן י"ג ד"ה מרובה בגדים דס"ל דמושחין את הכהן השני המשמש תחתיו דלא כהרמב"ן והריטב"א הנ"ל, והרמב"ן והריטב"א יפרשו את הסוגיא דלקמן דף י"ג כפי' הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' כלי המקדש הלכה י"ט עיי"ש. וע"כ צ"ל דהתוס' הרא"ש ס"ל כשיטת רבינו בתוס' ישינים יומא דף י"ב ע"ב דהפר הי' בא מהכהן המשמש תחתיו א"כ לא מצי למיתני אין בין כהן המשמש לכהן שיעבור אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה דהא הפר הי' בא מכהן שיעבור

ועפ"י הוצעה זו יש ליישב קי' המרש"א ביומא דף י"ג והמג"א סס"י קנ"ג דביומא שם אמר רבב"ח א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי ומודה ר"י שאם עבר ועבד עבודתו כשרה והקשו בתוס' תימה הלכתא למשיחא, ותירצו דאיכא נ"מ אפי' בזה"ז לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגין כבוד בשני כי ההוא מעשה דר"ג וראב"ע והקשו המרש"א והמג"א דלהך מילתא לא איצטריך למיפסק הלכתא כר' יוסי כיון דר"מ נמי קאמר הכי דראשון חוזר לעבודתו אחר שעבר האונס, אמנם י"ל דהנה אם נאמר דהפר של יוה"כ הי' בא משל הראשון לא נוכל למילף מזה לפרנס דהא יש חילוק גדול ביניהם דבכהן אף בשעה שעבר מחמת אונס לא נסתלק מכל שררתו דאדרבה הפר הי' בא משלו והכהן המשמש תחתיו הוא שלוחו של ראשון כמ"ש התוס' ישינים יומא דף מ"ט ע"ב ד"ה שחט ומת לכך דין הוא שאחר שיעבור האונס יחזור לשררתו אבל בפרנס שעבר מחמת אונס דנסתלק לגמרי מכל שררתו והשני נכנס תחתיו אולי גם, אחר שיעבור האונס של הראשון זה השני נשאר בשררתו, אמנם אי נימא דהפר הי' בא מכהן המשמש תחתיו ואעפי"כ הראשון חוזר