הר שפר סז

ועשירית האיפה, הא לפר הבה על כל המצות ולשאר דברים זה וזה שוים כדברי המאירי הנ"ל ויותר מוכח כן בברייתא לקמן י"ב ע"ב וכולן נוהגין במשיח במשוח שעבר חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה: דמשמע ודאי דפר הבא עכה"מ דקחשיב שם נוהג גם במשיח שעבר מחמת חזרת הראשון כבר עמדו המפורשים בזה

, ונראה ליישב, דלכאורה קשה לפימ"ש הרמב"ן עה"ת פ' אחרי בפסוק וכפר הכהן אשר ימשח אותו והריטב"א מכות דף י"א במשנה אחד משיח בשמן המשחה, דכהן המשמש תחתיו אין מושחין אותו בשמן המשחה דלעולם אין מושחין כהן שני כל זמן שהראשון קיים וראוי עוד לעבודה א"כ היכי משכחת לה דינא דמתניתין דכהן שעבר מחמת חזרת הראשון מביא פר הבא על כל המצות הא משנתינו ס"ל דאינו מביא פר אלא המשיח בשמן המשחה בלבד

, אמנם י"ל דהנה בתורת כהנים פ' צו דריש ביום המשח אותו אין מושחין שני כהנים גדולים כאחד, ופי' הקרבן אהרן דר"ל ביום אחד אבל ביום אחר מותר, ובירושלמי במכילתין לפ"ק דיומא איתא ביום המשח אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים ר' יוחנן אמר מפני האיבה ומשמע דגם ביום אחר אין מושחין דהא לא קאמר דאין מושחין שנים כאחד, וגם לפי טעמא דר' יוחנן מפני האיבה ודאי דאין חילוק, וכבר הקשה כן הפני משה שם, אמנם י"ל דדבר זה דאין מושחין שני כ"ג אי דוקא ביום אחד או אפי' ביום אחר תליא בפלוגתא דר"מ ור' יוסי דלקמן י"ב ע"ב דר"י ס"ל דאין מושחין לעולם שני כ"ג והטעם משום איבה כדאמר ר' יוחנן בירושלמי וכיון דהקפידה התורה משום איבה לכך ס"ל ג"כ דראשון חוזר לעבודתי והשני אינו ראו לכ"ג משום איבה ור"מ ס"ל דאין מושחין שני כ"ג כאחד היינו ביום אחד מגזה"כ ולית לי' טעמא דאיבה לכך ס"ל דהשני כל מצות כהונה גדולה עליו

, ולפי"ז י"ל דהתורת כהנים אזיל בשיטת ר"מ דלא חיישינן לאיבה רק דאין מושחין שני כהנים גדולים כאחד היינו ביום אחד כפי' הקרבן אהרן והירושלמי אזיל לשיטת ר' יוסי דחייש לאיבה לכך ס"ל דאין מושחין שני כהנים גדולים לעולם. וזה נראה מדוקדק בדברי הירושלמי דמיד בתר הכי קאמר עבר זה ושימש זה תחתיו הראשון כל קדושת כהונה עליו השני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט וזהו כדעת ר' יוסי ומשמע דטעמא דר' יוחנן מפני האיבה קאי גם על זה דחד טעמא לתרווהו הא דאין מושחין שני כהנים גדולים והא דהשני אין ראוי לכ"ג

ולפי"ז י"ל דדבר זה אם מושחין הכהן השני המשמש תחתיו ביוה"כ תליא ג"כ בפלוגתא דר"מ ור' יוסי דלר' יוסי דאין מושחין שני כהנים גדולים לעולם כל זמן שהראשון עדיין ראוי לעבודה משום איבה כמו כן אליבי' אין מושחין הכהן המשמש תחתיו אעפ"י דמצוה לכתחילה שיהי' הכהן המשמש ביוה"כ נמשח בשמן המשחה כיון דאינו מעכב אין מושחין אותו משום איבה כמו שאין מפרישין הכהן השני אעפ"י שמצוה בהפרשה כיון שאינו מעכב אין מפרישין אותו משום איבה כדאיתא בירושלמי הנ"ל. ולכך הרמב"ם דפוסק כר' יוסי בפ"א מהלכות עביוה"כ כתב ג"כ דהשני אין צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומסתימת לשונו משמע אפי' בזמן שהי' שמן המשחה לא הי' מושחין הכהן השני אבל לר' מאיר דלא חייש לאיבה אליבי' הי' מושחין הכהן השני כיון דמצוה לכתחילה שיהי' הכ"ג המשמש ביוה"כ נמשח בשמן המשחה כמבואר ברמב"ם פ"ד מהלכות כלי המקדש ולפי"ז משנתינו דאתיא כר"מ דהשני כל מצות כהונה גדולה עליו ולא חיישינן לאיבה א"כ היו מושחין הכהן השני ושפיר משכחת לה משיח שעבר אחר חזרת הראשון דמביא פר הבא על כל המצות, והרמב"ן והריטב"א הנ"ל כתבו אליבא דידן דקיי"ל כר' יוסי דחיישינן לאיבה לכך אין מושחין הכהן המשמש תחתיו כל זמן שהראשון עדיין ראוי לעבודה

ומעתה מיושב דברי הרמב"ם הנ"ל. דלשיטתו דפסק כר' יוסי לא משכחת לה משיח שעבר מחמת חזרת הראשון דהא לא הי' מושחין הכהן השני לכך נקט הדין במשיח שעבר מפני מום או זקנה

ועפי"ז יש ליישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א בחידושי מגילה דף ז' ע"ב במשנה אין בין שבת ליו"ט אלא אוכל נפש בלבד, והקשה דהא איכא ג"כ משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ותי' דמתניתין לא מיירי, אלא במידי דאורייתא,