הר שפר סו

כלאים הרי זה מין

אמנם לכאורה קשה לשיטת הרמ"ה בהא דקאמר הש"ס מאי בינייהו א"ב כלאים דרבנן אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו דלת"ק דוקא להכעיס ממש חשיב מין כמו אוכל נבילות שקצים ורמשים ולר"י בר"י אף בשלא להכעיס ממש כמו לובש כלאים חשיב ג"כ מין, וצ"ל דהרמ"ה אינו מפרש כפי' רש"י דהא דהוה מין באוכל נבילות משום דאוכל דברים שנפשו של אדם קצה בהם דהא בטריפות לא שייך זה כמו שהקשה הרמ"ה לפרש"י וכתב דלרש"י לא גרסינן טריפות עיי"ש בתוס' הרא"ש אבל הרמ"ה מפרש הטעם דהוה מין משום שאוכל תדיר דברים אסורים אף שיש לו דברים מותרים שביק היתרא ואכיל איסורא ואף דאין זה להכעיס ממש דבטריפות אין נפשו של אדם קצה בהם אפיה"כ הוה מין לכך הוצרך הגמ' לומר דא"ב כלאים דרבנן כמובן

ע"ב במשנה, אין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות לכאורה יש להקשות הא עוד איכא בינייהו דכהן משיח אין מביא אשם תלוי כדאיתא לעיל במשנה דף ט' והטעם משום דאין חטאתו ושגגתו שוין דאין מביא בשגגת מעשה אבל מרובה בגדים דמביא בשגגת מעשה כיחיד כמו שפרש"י במתניתין א"כ חייב ג"כ אשם תלוי

ויש ליישב כיון דכל הטעם דמרובה בגדים מביא אשם תלוי משום דאינו מביא פר על העלם. דבר א"כ בכלל זה הוא ג"כ דמביא אשם תלוי, וכה"ג כתב הטורי אבן מגילה דף ז' ע"ב במשנה דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד דאמאי לא חשיב נמי דביו"ט מביא עולת ראי' אבל לא בשבת משום דבפ"ב דביצה מפרש טעמא דמביאין עולת ראי' ביו"ט כדי שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן א"כ הא גופא דמביאין עולת ראי' ביו"ט משום לתא דאוכל נפש נגע בה א"כ הוי בכלל אוכל נפש דחשיב בין יו"ט לשבת עיי"ש

ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות בסיפא דאין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה לפי מה דמוקי רבא לקמן דמתניתין ר"ש הוא והא ר"ש ס"ל לעיל סוף פרק ב' דכ"ג אינו מביא בדלי דלות משום דסבר לה כרע"ק בחדא ור"ע יליף לה מזה קרבן אהרן ובניו דכתיב בעשירית האיפה זו באה חובה לו ואין אחרת בא חובה לו א"כ כהן שעבר דאין מביא עשירית האיפה מביא בדלי דלות א"כ אמאי לא חשיב נמי דאיכא בינייהו דלי דלות דכהן משמש אינו מביא וכהן שעבר מביא, ולפי האמור ניחא כיון דהא דאין כהן משמש מביא בדלי דלות משום דמביא עשירית האיפה א"כ הוא בכלל עשירית האיפה דחשיב לה במתניתין

שם. ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה זה וזה שוים בעבודת יוה"כ כו'. וז"ל המאירי בפי' משנתינו ואמר אח"כ שכהן שנמשח בשמן המשחה אעפ"י שעבר ממינוייו מפני מום או מפני הזקנה אף הוא מביא פר וכן נקרא כהן שעבר כל שאירע פסול בכהן גדול וכו' ואותו הראשון שחזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירוהו עכשיו נקרא כהן שעבר ומ"מ הואיל ונתמנה כ"ג אין מעבירי' אותו מחומרי כ"ג וכו' ואם הורה ושגג לעצמו מביא פר ואין ביניהם אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה ע"כ

והרמב"ם בפי' המשניות ריש פרקין כתב וז"ל כהן גדול אם עבר במום או זקן וכיוצא בהם הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשיהו ואין הפרש בינו ובין כהן גדול המשמש בכל הדברים זולתי בעבודה בלבד ומה שהוא תליו. בה ר"ל פר יוה"כ ועשירית האיפה שמקריב בכל יום כמו שנתבאר כו', וכן כתב בפט"ו מהלכות שגגות הלכה ז' כ"ג שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא מהם וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו לפי שאין בין כהן משיח המשמש לכהן משוח שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה של כל יום שאין מקריב אותם אלא כהן המשמש בכהונה גדולה ע"כ, והנה לכאורה קשה על הרמב"ם מדוע נקט רק בכהן גדול שעבר מפני מום או זקנה דמביא פר הבא על כל המצות והשמיט כ"ג שעבר מחמת חזרת הראשון המבואר במשנתינו דג"כ מביא פר הבא על כל המצות דמשנתינו ודאי איירי בכ"ג שעבר מחמת חזרת הראשון דעליו ועל חבירו המשמש שייך לומר זה וזה שווים בעבודת יוה"כ, אבל במשיח שעבר מפני מום או זקנה ל"ש לומר דשוה בעבודת יוה"כ, וזה פשוט דהאי אין בין קאי גם אפר הבא על כל המצות דאין בין כהן משיח המשמש לכהן משיח שעבר אלא פר יוה"כ