הר שפר סה

אליבא דרבנן דאית להו היקשא דריב"ל אבל לרבי דנפקא לי' מגז"ש דעלי' מודה ר"י דבעי עד שישגוג בלאו וכרת עיי"ש, ניחא דלא קאמר איכא בינייהו אי שגגת כרת שמי' שגגה משום דאפשר דר"ש ס"ל כרבי דילף מגז"ש דעלי' ובעי גם לדידי' שישגוג בלאו וכרת, אמנם לשיטת הרמב"ם פ"ו מהל' יבום דיליף לאסור צרות ועריות מולקחה ומאשר לא יבנה א"כ ע"כ מוקי הגז"ש דעלי' לדבר שזדונה כרת כדס"ל לרבי לעיל דף ח' והיקשא דריב"ל אתי דלא נחלוק בין רבים ליחידים וכן הוא להדיא ברמב"ם בפ"א מהלכות שגגות ה"ה ובפ"ב מה"ש ה"ב פסק כר' יוחנן דשגגת כרת שמי' שגגה א"כ ע"כ דלא ס"ל כסברת התוס' הנ"ל הד"ק לדוכתי' אמאי לא קאמר א"ב אי שגגת כרת שמי' שגגה

, ונ"ל בהקדם ליישב מה שהקשה הלח"מ בפ"ב מהלכות שגגות על הרמב"ם ז"ל דפסק כר' יוחנן דשגגת כרת שמי' שגגה ובפ"ב מהלכות מעה"ק פסק כת"ק דר"ש א"כ האי קרא דרשב"ל מאי עביד לי', ותי' המפורשים דהנה בתו"כ פ' ויקרא דריש מצות ד' שומע אני עשה ולא תעשה ת"ל אשר לא תעשינה אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה ת"ל אשר לא תעשינה אוציא את מצות שאין חייבין עליהם כרת ולא אוציא את הפסח ת"ל אשר לא תעשינה אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהוא תדירה ת"ל אשר לא תעשינה פי' דכתיב ד' פעמים אשר לא תעשינה במשיח ובעדה ובנשיא וביחיד ואתו כולם לאפוקי מצות עשה ולכאורה קשה דבמכות דף י"ג ע"ב קאמר ודלמא אזהרה לקרבן דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום ועשה, א"כ למה לי קרא אשר לא תעשינה לאפוקי מצות עשה וצ"ל דבמכות קאי למאן דיליף בהיקשא דריב"ל מדסמך לי' והנפש אשר תעשה ביד רמה דהוה כמו תנאי דאינו חייב קרבן רק בקום ועשה ולא בשב ואל תעשה כמ"ש הקרבן אהרן הנ"ל דף ח', אבל לרבי דיליף בגז"ש דעלי' מאחות אשה לא מוכח מהתם רק דבלא תעשה בעי דבר שזדונה כרת דומיא דאחות אשה אבל במצות עשה הו"א דחייב בכל ענין לכך צריך קרא אשר לא תעשינה לאפוקי מצות עשה כמובן, א"כ י"ל דהברייתא דתו"כ אזלא אליבא דרבי דיליף מגז"ש דעלי' והיקשא דתורה אחת אתי דלא נחלוק בין רבים ליחידים א"כ צריך קרא לאפוקי מצות עשה

, ולפי"ז מיושב קו' הלח"מ על הרמב"ם כיון דאיהו פסק כרבי דיליף מגז"ש דעלי' א"כ צריך קרא אשר לא תעשינה לאפוקי מצות עשה כמ"ש הרמב"ם להדיא בפ"א מה"ש ה"ב אבל הגמ' בשבת דף ס"ט דקאי לרבנן דילפי בהיקשא דריב"ל כדאיתא שם בסוגיא הלכך פריך שפיר ור' יוחנן האי קרא דרשב"ל מאי עביד בי'

, ולפי"ז מיושב ג"כ קו' הנ"ל לשיטת הרמב"ם אמאי לא קאמר איכא בינייהו אי שגגת כרת שמי' שגגה דלת"ק בעי שישגוג בלאו וכרת מקרא דאשר לא תעשינה, ז"א דאפשר דת"ק ס"ל כרבי דיליף מגז"ש דעלי' וצריך קרא דאשר לא תעשינה לאפוקי מצות עשה א"כ אינו מוכח דלת"ק בעי שישגוג בלאו שבה

שם. ר"י ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים וכתב התוס' הרא"ש פרש"י דארישא קאי ואמר דאף הלובש כלאים כמו אוכל חלב והרמ"ה פי' דאסיפא קאי דהלובש כלאים בסתמא הוי מין כיון דלית בי' הנאה טפי מבשאר בגדים ומסתברא כפרש"י ז"ל עכ"ל. ונראה דרש"י והרמ"ה פליגי בפלוגתא דהרשב"א והרא"ה דהרשב"א בתורת הבית הארוך שער א' כתב דמומר להכעיס ממש שחיטתו כשרה באחרים רואין אותו משום דכל היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כרבינא ולקולא, והרא"ה שם בבדק הבית חולק עליו וכתב דפלוגתת רב אחא ורבינא הוא בשלא לתיאבון ושלא להכעיס אבל להכעיס ממש לכ"ע מין הוה ושחיטתו נבילה אפי' באחרים רואין אותו, א"כ רש"י ס"ל כשיטת הרשב"א דדוקא במומר להכעיס ממש כמו אוכל נבילות שקצים ורמשים שנפשו של אדם קצה בהם ובודאי אוכלם להכעיס חשיב מין, אבל בלובש כלאים אף שאין לו הנאה טפי מבשאר בגדים הוא בכלל שלא לתיאבון ושלא להכעיס ולא הוה מין ע"כ פרש"י דר"י ברבי יהודה ארישא קאי דאף הלובש כלאים הרי זה מומר, אמנם הרמ"ה ס"ל כשיטת הרא"ה דבשלא לתיאבון ושלא להכעיס פליגי רב אחא ורבינא ע"כ מפרש דר"י בר"י אסיפא קאי דאף הלובש