הר שפר סג

הדיוט ואז מביא כשבה ושעירה וכן בנשיא דכתיב או הודע אליו חטאתו אתי למימר דחטאה וידיעה בעי כשהוא נשיא ואז מביא שעיר, וניחא ג"כ דבכהן משיח לא כתיב או הודע משום דכהן משיח חייב פר אפי' אם חטא משעבר וכ"ש בחטא כשהוא משיח ונודע לו משעבר, א"כ מיושב גירסת הספרים דשפיר נמעט אכל כשהוא הדיוט ונתמנה ואח"כ נודע לו מקרא דנפש כי תחטא מעם הארץ וע"ז כתיב או הודע אליו חטאתו דמשמע דוקא אם נודע אליו חטאתו כשעדיין הוא הדיוט מביא כשבה ושעירה ולא כשנודע לו אחר שנתמנה

ועפי"ז יש ליישב קי' התוס' כתובות דף מ"ה ע"ב ד"ה אימר שמעינן לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה, תימה לרשב"א דמ"מ מייתי שפיר מדר"ש דתידון בחנק לכל הפחות כיון דבחטאה מחייבת בסקילה ובבגרות מחייבת חנק מידי דהוה אנחנקין שנתערבו בנסקלין דנידון בחנק כיון שאינו יכול לקיים בו מצות סקילה ולא דמי לקרבן כיון דלא ידע הי קרבן לאתויי פטור דל"ש לומר יביא קרבן קטן שבהם דאפי' יביא גדול לא יתכפר אם הוא הוא מחויב קטן ונמצא מביא חולין בעזרה

ולפי האמור ניחא, דדוקא בקס"ד דר"ש אזיל בתר ידיעה בלבד הוה ס"ל להש"ס דע"כ טעמא דר"ש משום דאישתני דינא דליכא למימר טעמא דר"ש מקרא דאו הודע דא"כ חטאה וידיעה בעי אבל לפי האמת דמסיק דר"ש חטאה וידיעה בעי א"כ טעמא דר"ש מגזירת הכתוב דאו הודע אליו חטאתו ולא משום דאישתני דינא

שם. בעיא מני' רבא מר"נ נשיאות מהו שתפסוק ה"ד כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר והשלימו, לכאורה יש לדקדק דאיבעי' זו רחוק המציאות שבכדי שיעור אכילות פרס שחייב עלי' קרבן יהי' הדיוט ומלך והדיוט, אמנם י"ל דנ"מ באיבעי' זו לרבה ואביי דס"ל אליבא דר' עקיבא בכריתות דף ט"ז ע"ב דשבתות כגוף אחד דמי ואם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכה מצטרף לחייבו קרבן א"כ שפיר משכחת לה האיבעי' ברווחא באם עשה חצי שיעור מלאכה בשבת כשהוא הדיוט ואח"כ נתמנה עבר והשלימו בשבת אחרת דאם נשיאות מפסיק אינו מצטרף ואם הנשיאות אינו מפסיק מצטרף, אמנם עדיין קשה דהא הרמב"ם ז"ל הביא ג"כ איבעי' זו בסוף הלכות שגגות והרי לדידן קיי"ל דשבתות כגופן מחולקין כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות שגגות הלכה ח'. וצ"ל דנ"מ באיבעי' זו אם אכל כזית חלב קודם שנתמנה ואחר שעבר אכל ג"כ כזית חלב בהעלם אחד דאם נימא נשיאות מפסקת חייב שני חטאות ואם נשיאות אינו מפסקת אינו חייב רק חטאת אחד וכ"כ בס' מנחת חינוך מצוה קכ"א, והא דנקט האיבעי' באכל חצי זית משום דקאי אמה דילפינן לעיל מקרא דאם אכל חצי זית כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא אינו מצטרף לכך נקט האיבעי' כגוונא דלעיל אבל עיקר האיבעי' נ"מ לענין שני זיתים בהעלם אחד

אמנם עדיין יש לדקדק דיותר הו"ל לפרש הצדדי איבעי' בפשיטות אליבא דר"ש דס"ל בחטא כשהוא הדיוט ונודע לו כשהוא נשיא פטור דחטא וידיעה בעי כשהוא הדיוט איך יהי' הדין באכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר ואח"כ נודע לו אם חייב קרבן לר"ש דהכא חטאה וידיעה הי' כשהוא הדיוט או דלמא פטור משום דהנשיאות מפסקת ביניהם ויש ליישב לפימ"ש המאירי הובא בס' שער יוסף דהאיבעי' אם נשיאות מפסקת הוא רק למ"ד בעלי חיים נדחים אבל לפי מה דקיימ"ל בעלי חיים אין נדחים ודאי אין הנשיאות מפסקת, לפי"ז ניחא דלא נקט האיבעי' אליבא דר"ש משום דר"ש ס"ל בעלי חיים אין נדחים כמבואר בכריתות דף כ"ה ובכמה מקומות א"כ פשיטא דלדידי' אין הנשיאות מפסקת לכך נקט האיבעי' בשני חצאי זיתים אליבא מאן דאמר בעלי חיים נדחים וכן ס"ל לרבא בעצמו כדמוכח בזבחים דף ע"ג ע"ב עיי"ש

שם. תפשוט מהא דאמר עולא אמר ר' יוחנן והקשה המרש"א דהאיך ס"ד למיפשט מהא דאפי' באכל כזית חלב וגם הפריש קרבן ונתמאר נדחה, דהכא פשיטא לן באכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואפי' לא עבר שהוא חייב ולא נדחה מקרבן וא"כ ע"כ היינו טעמא כדמסיק דמומר לאו בר אתויי קרבן עכ"ל

ונראה ליישב, דהנה מלשון עולא אר"י אכל חלב והפריש קרבן משמע דוקא הקרבן שהופרש נדחה אבל חייב עכ"פ להביא קרבן אחר,וכ"כ