הר שפר סב

דגם נשיא בכלל נפש אחת כדאמרינן לעיל דף ח' ויצא נשיא להחמור לידון בשעיר דוקא שהוא קרבן צבור בכמה זימני א"כ היכי דאכל רק חצי זית כשהוא נשיא דאי אפשר לחייבו קרבן נשיא על חצי זית סד"א דמצטרף עכ"פ לחצי זית שאכל כשהוא הדיוט להביא כשבה או שעירה לפי שגם הוא הי' בכלל ואם נפש אחת תחטא לכך איצטריך למעט מעם הארץ פרט לנשיא דנשיא לא הי' בכלל ואם נפש אחת תחטא בשגגה א"כ ליכא לחייבו כשבה או שעירה אבל לענין שיצטרף החצי זית שאכל כשהוא הדיוט שיצטרך להביא שעיר ע"ז ליכא שום הו"א ופשיטא שאינו חייב קרבן נשיא ולא צריך קרא למעט כמובן

, ולפי"ז מיושב ג"כ קו' התוס' הרא"ש דשפיר י"ל דר"ש מצד הסברא ס"ל דחטאה וידיעה בעי כשהוא הדיוט אעפי"כ הוי ס"ד באם אכל חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואח"כ נודע לו כיון שאינו מביא שעיר דחטאה וידיעה בעי כשהוא נשיא עכ"פ מביא כשבה או שעירה כיון דגם נשיא הי' בכלל ואם נפש אחת תחטא ואשמעינן קרא מעם הארץ פרט לנשיא דנשיא לא הי' מעולם בכלל ואם נפש אחת א"כ ממילא ידעינן מצד הסברא דאם אכל חלב כשהוא הדיוט ונודע לו כשהוא נשיא פטור מכשבה ושעירה הואיל ואישתני דינא, ומיושב קו' התוס' הרא"ש

, ומיושב ג"כ דלמה צריכא הברייתא תי' אחר במשיח משום דבמשיח הי' אפשר לומר דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כיון דיצא להקל דאינו חייב אלא בהעלם דבר ולכך מתרץ הברייתא דהו"א דעל העלם דבר חייב פר ועל שגגת מעשה חייב כשבה או שעירה א"כ אדרבה יצא להחמיר לחייבו פר על העלם דבר, ומעתה כיון דכבר תי' הברייתא במשיח דהו"א דיצא להחמיר לחייבו פר בהעלם דבר ולכך היכא דאי אפשר לחייבו פר כגון בשגגת מעשה הו"א דחייב כשבה או שעירה משום דהוא ג"כ בכלל נפש אחת קמ"ל מעם הארץ פרט למשיח דאינו בכלל נפש אחת, א"כ ממילא מובן דיש לתרץ כמו כן בנשיא כיון דיצא להחמיר לחייבו שעיר הו"א היכי דאי אפשר לחייבו שעיר יתחייב עכ"פ כשבה או שעירה משום דהוא ג"כ בכלל נפש אחת רק דהגמ' מקשה היכי משכחת לה בנשיא שלא יתחייב שעיר הא נשיא חייב גם בשגגת מעשה וצריכא הגמ' למצוא נ"מ אליבא דר"ש בחטא כשהוא הדיוט ואחר שנתמנה נודע לו ואליבא דרבנן כשאכל חצי זית כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא דאז אינו מחויב שעיר והו"א דעכ"פ חייב כשבה או שעירה קמ"ל מעם הארץ פרט לנשיא דאינו בכלל נפש אחת

, והנה לגירסת תוס' הרא"ש כגון שאכל כזית חלב כשהוא נשיא ועבר ואח"כ נודע לו הו"א נייתי כשבה או שעירה קמ"ל משמע דאי לאו מיעוטי מעם הארץ הו"א דניזול בתר ידיעה לחודא א"כ מאי מקשה הש"ס לעיל דף ג' גבי מועטים ונתרבו ותסברא אימר דשמעת לי' לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה היכי דהוי ידיעה וחטאה בחיוב ידיעה בלא חטאה מי שמעית לי' דא"כ לייתי כי השתא הא שפיר יש לחלק דדוקא בחטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו לא אזיל ר"ש בתר ידיעה לחודא משום דגלי קרא אשר נשיא יחטא דדוקא שחטאו בנשיאות מביא שעיר פרט לקודמת אבל במועטים ונתרבו דליכא קרא למעט אזיל ר"ש בתר ידיעה לחודא, וצ"ל כיון דגלי קרא מעם הארץ פרט לנשיא דלא אזלינן בתר ידיעה לחודא א"כ ה"ה בכל מקום לא אזלינן בתר ידיעה לחודא

, אמנם מה דפשיטא לי' להתוס' הרא"ש דהא דאזיל ר"ש בתר ידיעה מסברא ידע ולא מקרא, לולי דבריו ז"ל הי' אפשר לומר אדרבה דמקרא יליף לה ר"ש, ויתיישב ג"כ בזה מה שהקשה התוס' הרא"ש על גירסא שלפנינו, דהנה התוס' שבועות דף ד' ע"ב ד"ה ונעלם מקשים על מה שפרש"י דלידיעה בתרייתא לא צריך קרא דאי לא ידע שחטא אמאי מייתי קרבן א"כ בכל החטאות דכתיב או הודע ליבעי ידיעה בתחלה, ובספר בכור שור תי' דצריך קרא או הודע לר' יוסי דס"ל בשני חתיכות אחד של חלב ואחד של שומן אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השני' אין מביאים חטאת אחת על תנאי והטעם מבואר בכריתות דף ז' ע"ב דכתיב או הודע אליו חטאתו הלכך בעי גברא ידיעה שידע שחטא. אמנם זה ניחא לר' יוסי אבל לר' שמעון דס"ל שניהם מביאים חטאת אחת א"כ קשה ל"ל קרא או הודע אליו חטאתו וצריך לומר דלר"ש קרא אתא דחטאה וידיעה בעי כשהוא