הר שפר סא

אביהן גרם להם שאסורין לבא בעזרה כטמאין

ובזה מיושב מה, שיש לדקדק לפי דעת הראב"ע ועוד מפורשים דהאי אשר לא קדמו אתכם קאי על עמוני ומואבי דשניהם לא קדמו אותם בלחם ובמים וכן מבואר בגמ' סנהדרין דף ק"ג סוף ע"ב גדולה לגימה שהרחיקה שני משפחות מישראל שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך בלעם בן בעור ודאי לא קאי רק על מואבי לחוד דהא לא מצינו ששכר עמון עליהם את בלעם כמ"ש הרמב"ן עה"ת א"כ קשה מדוע לעמוני סגי טעם אחד לאסרו בקהל ולגבי מואבי צריך שני טעמים ולפי האמור י"ל דלעמוני סגי טעם אחד לאסרו לבא בקהל שלא ישא ישראלית על דבר אשר לא קדמו אתכם משום דלאסרו לבא בעזרה כבר אסור ועומד מפאת חטא לוט אבל לגבי מואבי לא שייך לאסרו מפאת חטא לוט דבסמוך פריך הש"ס והא מינס אנוס ומשני דלפניא אחרינא לא הוה לי' למישתי א"כ דוקא בעיבורו של עמון הוה פושע אבל בעיבורו של מואב הוה אנוס לכך בא הכתוב ליתן עוד טעם נוסף במואבי ואשר שכר עליך בלעם בן בעור כדי לאסרו ג"כ לבא בעזרה כטמאים כמובן

ובזה מדוקדק לשון הגמ' בסמוך אח נפשע מקרית עוז זה לוט שפירש מאברהם ומדינים כבריח ארמון שהטיל מדינים בין ישראל לעמון והיינו שלוט גרם שינעלו שערי עזרה בפני עמון כבריחים שנועלים את הארמון שהחיצונים אינם יכולים ליכנס לפנים, ולכך נקט בין ישראל לעמון לחוד ולא נקט לעמון ולמואב משום דלמואב לא הי' לוט הגורם רק בשביל ששכר את בלעם בן בעור כנ"ל

ובזה מובן ג"כ סמיכת דרשא דרבא מאי דכתיב אח נפשע להא דקודם, משום דקאמר משל ללוט וכו' הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם דעי"ז נאסרו בניו לבא בעזרה לכך מייתי ג"כ דרשא דרבא דלוט הי' הגורם לנעול שערי עזרה לפני עמון כבריח ארמון

דף י"א ע"א בגמרא, הב"ע כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואח"כ נודע לו, ובתוס' הרא"ש מביא גירסא אחרת הב"ע כגון שאכל כזית חלב כשהוא נשיא ועבר ואח"כ נודע לו, וסיים התוס' הרא"ש וגירסא זו נראה עיקרי דאמר נפש כי תחטא מעם הארץ ולא נשיא משמע דאתי למעוטי כשאכל כשהוא נשיא וללישנא קמא במאי דבעי למימר מעיקרא אכל כשהוא הדיוט, ועוד דמסתברא דהא דאזיל ר"ש בתר ידיעה מסברא ידע לי' ולא מקרא מדלא מייתי האי קרא למידרש טעמא דר"ש

ונראה ליישב גירסת הספרים שלפנינו, וליישב ג"כ מה שיש לדקדק על הברייתא דמקשה הלא כבר יצאו משיח לידון בפר ונשיא לידון בשעיר ותירץ רק על משיח ועל נשיא לא מתרץ כלל, ועוד קשה דתי' זה עצמו שמתרץ הש"ס על נשיא מתורץ ג"כ במשיח ולא הי' צריכא הברייתא תירץ אחר במשיח

ולתרץ כ"ז נקדים ליישב דבסמוך מסיק הכא במאי עסקינן כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו סד"א נצטרף ונייתי כשבה או שעירה קמ"ל ופרש"י ד"ה קמ"ל מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרף כלל והוא הדין דמצי למימר סד"א נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא משתעי בכשבה או שעירה, והקשה הקרבן אהרן א"כ הו"ל להש"ס להביא קרא למעט דלא מייתי שעיר דמעם הארץ לא נשמע רק דלא מייתי כשבה או שעירה

ולולי פרש"י הי' אפשר לומר דלכאורה קשה מהכ"ת סד"א דמצטרף החצי זית שאכל כשהוא נשיא לחצי זית שאכל כשהוא הדיוט להביא קרבן הדיוט כשבה או שעירה, אמנם י"ל דבשילהו שבועות קאמר רב וכולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי, והקשו התוס' תימה דנימא דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו, כדאמרינן בשבועות העדות, ותי' דלא דמי דהתם יצא להקל הלכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש, וכוונתם דשבועות שומרין הי' בכלל שבועת ביטוי דחייבין קרבן עולה ויורד ויצא להחמיר לחייבו אשם בכסף שקלים לפי שכופר ממון ע"כ בשבועת שומרין דליכא כפירת ממון דליכא לחייבו אשם גזילות עכ"פ חייב קרבן עולה ויורד מפאת שבועת ביטוי, ולפי"ז ה"ה הכא גבי כשבה או שעירה דכתיב ואם נפש אחת תחטא