הר שפר ס

שנצטרע אינו מביא שעיר דכהדיוט דמי לא אתי כר' יוסי דלדידי' כיון דאינו בא לידי עניות ואינו מטמא בצרעת לא נעשה חפשי מן המלכות

ע"ב בגמ', א"ל ריש לקיש רשע קרית לי' אע"ג דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קאכיל, והקשה הטורי אבן שילהו פ"ג דר"ה הא ר"ל ס"ל בפסחים דף קי"ד מצות צריכות כונה גבי מטבל בחזרת א"כ כיון דאכלו לשום אכילה גסה לא יצא ידי חובת אכילת פסח ומש"ה נקרא רשע עיי"ש, ונראה ליישב בפשיטות דהנה הרמב"ם פסק בפ"ו מהל' מצה דכפאו ואכל מצה יצא דמשמע דמצות אינו צריכות כונה. ובפ"ב מה' שופר פסק דצריך שיכוין שומע ומשמיע ומשמע דמצות צריכות כונה ותי' הר"ן שילהו פ"ג דר"ה דס"ל להרמב"ם ז"ל דבתקיעת שופר כיון דחזינן דר' זירא אמר לשמעי' איכוין ותקע לי נקטינן דצריך כונה אבל בכפאו ואכל מצה כיון דלא חזינן בגמ' מאן דפליג עלי' בהדיא לא דחינן לה דאע"ג דבתקיעת שופר לא יצא הכא יצא שכן נהנה כדאמרינן בעלמא המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ובגמ' נמי עבדינן צריכותא ממנה לשופר הלכך אע"ג דשופר מדחייא דקיי"ל צריך כונה בכפאו ואכל מצה נקטינן דיצא עכ"ל הר"ן

, והנה הפנ"י כתב שם בסוגיא דבמרור לא שייך טעמא דנהנה וכן כתב הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח, ולפי"ז מיושב קי' הטו"א דדוקא בפסחים לענין מרור ס"ל לריש לקיש דמצות צריכות כונה משום דלא שייך טעמא דנהנה אבל בפסח אע"ג דאכלו לשום אכילה גסה לשם קנוח סעודה ולא לשם מצוה כפרש"י מ"מ כיון דנהנה יצא ידי חובת אכילת פסח כחילוק הר"ן הנ"ל

, עוד י"ל קו' הטו"א דהנה הפרמ"ג או"ח סי' ס' מסתפק אם מצות צריכות כונה הוא מדאורייתא או מדרבנן, והאחרונים מביאים בשם המבי"ט הל' ר"ה דהוא רק מדרבנן. והנה מבואר בס' יד מלאכי סי' ש"ו בשם שו"ת חוט השני דהא דאמרינן ביבמות דף כ' כל העובר על דברי חכמים נקרא רשע זה דוקא אם עובר על דברי חכמים בקום ועשה אבל בשב ואל תעשה לא נקרא רשע א"כ שפיר מקשה ר"ל לר' יוחנן רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהת קאכיל כיון דמדאורייתא יוצא אף בלי כונה נהי דמדרבנן בעי כונה מ"מ לא נקרא רשע כיון דאינו עובר בקום ועשה ומיושב קי' הטו"א

, אמנם לפימ"ש התוס' סוכה דף ג' ד"ה דאמר לך דאם גזרו חכז"ל שלא לצאת חובת המצוה אם עשתה באופן זה אז גם מדאורייתא אינו יוצא ידי חובתו א"כ כיון דמדרבנן בעי כונה אם עשתה בלי כונה לא יצא ידי חובת המצוה גם מדאורייתא א"כ שוב נקרא רשע, אמנם הר"ן והריטב"א בפ"ב דסוכה, דף כ"ח במשנה מי שהי' ראשו ורובו בסוכה כו' חולקים על התוס' וס"ל דהאי דאמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דהוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא יצא מצות סוכה, ולפי"ז י"ל דר' יוחנן ור"ל פליגי בזה דר' יוחנן ס"ל כדעת התוס' דגם מדאורייתא אינו יוצא ולכך נקרא רשע ור"ל ס"ל כדעת הריטב"א והר"ן דמדאורייתא יוצא ידי חובת הפסח רק מדרבנן אינו יוצא ואינו נקרא רשע בעובר על דרבנן בשב ואל תעשה. שם. אלא משל ללוט ושתי בנותיו הן שנתכונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם הנה לכאורה אינו מובן במאי נכשל לוט יותר משתי בנותיו וביפה מראה על מד"ר פ' וירא מפרש דלוט נכשל דבשביל חטאו נאסרו הזכרים לבא בקהל אבל הנקיבות הותרו לבא בקהל משום דבנותיו נתכונו לשם מצוה עיי"ש מלתא בטעמא, וכ"כ המרש"א בחידושי אגדות בקיצור אמנם הקשו היפ"מ והמרש"א דהא בקרא מפורש הטעם על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם וגו' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו' והא דנקיבות מותרות משום דאין דרכה של אשה לקדם ואין דרכה של אשה לשכור כמבואר בש"ס דילן ובירושלמי יבמות פ' הערל, והמרש"א כתב דאפשר הא והא גרמא עיי"ש. ויותר י"ל לפימ"ש התוס' בנזיר דף כ"ג ע"ב ד"ה ומדינים כבריח ארמון בשם המד"ר דעמונים ומואבים אסורים לבא בקהל ובעזרה כטמאים עיי"ש, וקצת סמך לזה דאסורין לבא בעזרה מפסוק איכה קפיטל א' כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבואו בקהל לך כמובן, ולפי"ז י"ל דהטעם אשר לא קדמו אתכם גרם להם שאסורין לבא בקהל לישא ישראלית וחטא לוט