הר שפר נט

שם. לא אם אמרת בזב שכן אין מטמא באונס, ויש לדקדק דהא גם בנדה וזבה דריש בתו"כ כי תהי' מן הדיבור ואילך א"כ נוכל למילף נגעים מנדה וזבה שהן מטמאין גם באונס וי"ל עפ"י גמ' נדה דף ל"ב ע"ב למה לי למיכתב בזכרים ולמה לי למיכתב בנקבות צריכי דאי כתב רחמנא בזכרים משום דמטמאו בראיות כבימים אבל נקבות דלא מטמו בראיות כבימים אימא לא ואי כתב רחמנא בנקיבות משום דקמטמו באונס אבל זכרים דלא מטמאו באונס אימא לא צריכי ופרש"י למה לי למיכתב בזכרים איש איש לרבות קטן בן יומו ולמה לי למכתב בנקבות ואשה לרבות בת יום אחד לנדה ובת י' לזיבה ומשמע מפרש"י דמתרווייהו פריך מנדה וזבה וע"ז משני דהו"א דוקא בזכרים דמטמאו בראיות כבימים אבל נקבות דלא מטמו בראיות כבימים אימא לא אף דנדה מטמאי בראי' אחת בלבד אפיה"כ כיון דזבה לא מטמי בראיות כבימים שפיר חשיב פירכא אף לנדה כמובן, וכה"ג איתא בתוס' קידושין דף ה' ד"ה ומנין אף בשטר דאף דאשה יצאת בשטר מכל מקום כיון דאינה יוצאת בכסף הוה פירכא לענין שאינה מתקדשת בשטר א"כ ה"נ לא הוה ילפינן לטהר נגעים בזכרים מנדה וזבה דאיכא למיפרך מה לנקבות שאין מטמאין בראיות כבימים אבל בזכרים שמטמאין בראיות כבימים הו"א שמטמאין גם לפני הדיבור לכך איצטריך קרא בנגעים שאין מטמאין לפני הדיבור

אמנם עדיין קשה דנילף מבינייהו מזב וזבה דאי פרכת מה לזב שאין מטמא באונס זבה תוכיח מה לזבה שאין מטמי בראיות כבימים זב יוכיח, וי"ל דלכאורה קשה אמאי לא קאמר מה למצורע שכן טעין פריעה ופרימה כמו דאמר בפסחים דף ס"ז ע"ב, אמנם ז"א דשם בפסחים דיינינן לענין שילוח מחנות שפיר קאמר מה למצורע שכן טעון פריעה ופרימה ולכך יש לו ג"כ חומרא דשלוח חוץ לג' מחנות אבל הכא דיינינן לענין אי מטמא לפני הדיבור לא שייך פרכא דקולא וחומרא רק פירכא שכן אין מטמא באונס לכך אינו מטמא ג"כ לפני הדיבור, אמנם זה דוקא אי ילפינן במה מצינו חדא מחדא אבל במה הצד חדא מתרתי פרכינן פרכא כל דהו א"כ שפיר איכא למיפרך מה לנגעים שכן טעון פריעה ופרימה

, ברש"י ד"ה וישב בבית החפשית דנעשה חפשי מן המלכות כהדיוט דמי ואינו מביא שעיר ודלא כר' יוסי דאמר לעיל מי שבא לידי עניות והאי נצטרע לא בא לידי עניות דגזא דידי' מיהא איתי' ובתוס' הרא"ש כתב בשם הרמ"ה על פרש"י ולא דק דלענין עולה ויורד הוא דקאמר ר' יוסי הגלילי דנשיא פטור משום דליתי' בדלות ועלה קמיבעיא לי' אם נצטרע אי מידחי דחי או מיפטר פטור ופשיט לי' דפטור לפרש"י ז'"ל אבל להביא שעיר אחר שחלה ועבר בהא כ"ע מודו דלא כדתני לעיל אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשאינו נשיא לא

, ונראה ליישב דבירושלמי פ"ב דמכלתין קאמר נמי בשם ר' יוחנן דטעמא דר"י הגלילי דנשיא פטור מכולן משום דאינו בא לידי עניות וקאמר עלה דר' יצחק שאל מעתה לא יטמא בצרעת דכתיב התם ואם דל הוא ואין ידו משגת ונשיא אינו בא לידי עניות ולא מתרץ מידי, אמנם לכאורה הי' אפשר לתרץ כיון דנשיא שנצטרע אין ראוי עוד למלכות א"כ יכול לבוא לידי עניות עד שעת הבאת קרבנותיו דהאי קרא ואם דל הוא קאי על שעת הבאת קרבנותיו עי' ערכין י"ז ע"ב, ולכך מטמא בצרעת וממילא אינו ראוי למלכות. וכן י"ל בכהן משיח כיון שנצטרע אינו ראוי עוד לכהן משיח א"כ יכול לבוא לידי עניות ומהאי טעמא מטמא בצרעת

, אמנם זה דוקא לפי הו"א דבעיא מיני' רבינא מרנב"י לעיל דס"ל להנחה פשיטא דנשיא שנצטרע יכול לבוא לידי עניות רק דמיבעיא לי' אי מידחי דחי או מיפטר פטור ולכך פרש"י לעיל נשיא שנצטרע לר' ירמי' ולר' יוסי הגלילי דעבר מנשיאותו שאין ראוי להיות מלך כשהוא מצורע וכו' אבל לפי המסקנא דא"ל רנב"י דילך או דגזא ופרש"י דנשיא שנצטרע אינו בא לידי עניות דגזא דידי' כדקאי קאי ועיי"ש בתוס' הרא"ש דסתם מלך יש לו אוצרות מרובין ואי אפשר לבוא לידי עניות הלכך פטור מעולה ויורד, א"כ מה"ט אינו מטמא ג"כ בצרעת כיון דאינו בא לידי עניות א"כ פשיטא דאינו עובר ג"כ מנשיאותי' כיון דאינו טמא מחמת ננעו דודאי עיקר הטעם דנשיא שנצטרע נדחה מנשיאותי' משום דצריך לישב בדד חוץ למחנה וטמא, טמא יקרא דאל"כ אין שום טעם שיהי' נדחה מנשיאותי' כמו, דמקשה הש"ס משום דהוה לי' חולה אידחי לי' מנשיאותי', ולכך פרש"י דהאי ברייתא דס"ל נשיא