הר שפר ה

במשנה, הורו ב"ד, הבאר שבע מדקדק אמאי לא התחיל התנא ברישא הורה כהן משיח לעצמו והדר ליתני הורו ב"ד כסדר הפרשה שהרי פרשת כהן משיח כתיבא. ברישא עיי"ש מה. שתי', וי"ל עוד דבמדרש רבה פ' ויקרא תני ר"ח: הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר, וכתב היפ"ת דאתא למימר טעמא למה הוקדמה פרשת כהן משיח לפ' צבור ואמר טעמא משום דכהן משיח מכפר ולכן ראוי הוא להקדימו כמו שבמעשה פרו קודם לשל צבור עיי"ש, אמנם סברא זו יתכן בפר הבא על כל המצות אבל בקרבן ע"ז לא שייכא סברא זו דהא קיי"ל כהן שעבד ע"ז אפי' בשוגג פסול הוא לעבודה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות ביאת מקדש הי"ג ואם הכהן משיח עבד ע"ז בשוגג שוב אינו נקרא מכפר

, ומעתה מיושב דקדק הב"ש דבפרשת ויקרא דמיירי רק בשאר מצות ולא מיירי בע"ז לכך הקדים פ' כהן משיח הואיל ומשיח מכפר כמ"ש היפ"ת הנ"ל ובקרבן ע"ז דכתיב בפרשת שלח הוקדם באמת פר ושעיר של צבור לשעירת כהן משיח אבל במשנה דהתנא כולל יחד פר העלם דבר של שאר מצות עם פר ושעיר של ע"ז כדתנן לקמן במשנה דף ד' ע"ב הורו. ב"ד ועשו כל הקהל כו' מביאים פר ובע"ז מביאים פר ושעיר א"כ אין לכהן משי דין קדימה

ואין להקשות אמאי לא התחיל בהך משנה דהורו ב"ד ועשו כל הקהל די"ל כיון דהך דינא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור אינו מפורש בקרא בהדיא רק דאתיא מדרשא חביבא לי' ואקדומי' ברישא, וכה"ג אמרינן בבבא בתרא ריש פ' יש. נוחלין ובריש יבמות

שם, בין שעשו ועשה עמהן, כתבו התוס' צ"ע אם ב"ד עצמן חייבין להביא כשבה או שעירה דנהי דפר אין מביאין אא"כ רוב צבור עשו על פיהן מ"מ קרבן יחיד לייתי או שמא פטורין לגמרי, הנה פשוט דספיקו של תוס' הוא אם הב"ד חייבין קרבן יחיד על מעשה שלהם, דל"ל דמספקא להו אם הב"ד חייבין קרבן יחיד על הוראתם שעשה היחיד על פיהם דהיכן מרומז קרבן זה בתורה דלא מצינו קרבן הוראה רק בהורו ועשו רוב צבור דמביאין פר אבל בקרבן יחיד לא מצינו בשום מקום שיתחייבו על הוראתם, אמנם ספיקו של תוס' הוא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור אם גם הב"ד עצמן שעשו פטורין מפני שכל אחד מהם תלה בכללות הב"ד ואין עושה מפי עצמו לבד או דלמא כיון שהן עצמן הורו ועשו חייבין, והנה הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות למס' זו כתב בזה"ל ואם יחסר מהם אפי' תנאי אחד נסתלק חיוב הפר ויהי' דינם כדין היחידים וכל מי שעבר ועשה בשגגה יביא קרבן יחיד בין שהי' העושה מב"ד עצמו או משאר העם וכו' והתנאי החמישי שעשו בהוראתם כל יושבי הארץ או רובן כו' הנה דברי הרמב"ם ברור מללו דאם לא עשו רוב צבור עפי' הוראתם דאין מביאים פר מ"מ הב"ד עצמן שעשו חייבין קרבן יחיד, אמנם אין מדברי הרמב"ם ראי' לספיקו של תוס' דהרמב"ם קאי לדידן דקיי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב שהרי כתב דאם עשה אחד משאר העם חייב הלכך אם עשה אחד מב"ד ג"כ חייב, אבל ספיקו של תוס' הוא אליבא תנא דמתניתין דס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור שמא גם הב"ד עצמן פטורין, אמנם יש לפשוט קצת ספק זה מגמ' לקמן דף ג' ע"א דאר"נ אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, מאי ר"מ ומאי רבנן דתניא הורו ועשו ר"מ פוטר וחכמים מחייבין, מאן עשו אלימא ב"ד מ"ט דרבנן כו' אלא לאו הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל ובהא קמיפלגי מ"ס יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומ"ס חייב, ואי נימא דלמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור גם הב"ד עצמן שעשו פטורין א"כ קשה אמאי נאיד מקס"ד קמייתא דמיירי בהורו ב"ד ועשו ב"ד הו"ל לאוקמי בב"ד גופייהו כפשטא לישנא דהורו ועשו דמשמע ב"ד עצמן ופליגי ביחיד שעשה בהוראת ב"ד דלר"מ דפטור ה"ה ב"ד עצמן פטורין ורבנן דס"ל דחייב ה"ה ב"ד עצמן חייבין קרבן יחיד אלא ודאי דגם למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מ"מ ב"ד עצמן חייבין

אמנם דלפי"ז קשיא סיפא דמתניתין הורו ב"ד וידע אחד מהם שטעו חייב מפני שלא תלה בב"ד, משמע דוקא מפני שידע שטעו ולא הוה ממש תולה בב"ד הא לאה"כ הי' פטור אף דהוא מב"ד עצמו כמו שפרש"י ולכאורה יש ליישב דעד כאן לא נסתפקו התוס' אלא היכי דלא ידעו שטעו דאז איכא למימר דלא חשיבו תולה בב"ד משום דכל