הר שפר נח

דבמתאוננים חזרו לצרעתן א"כ לא היו נגעים לפני הדבור רק קודם מתן תורה לכך נקט קודם למתן תורה כמובן

, שם, והלא דין הוא וכו' כתב הב"ש הגמ' מקצר ומדלג דכך הוא ההוצעה של הברייתא במקומה בתורת כהנים פ' תזריע קל וחומר ומה אם זבין שטומאתן וטהרתן בכל אדם פטור בהם לפני הדיבור נגעים שאין טומאתן וטהרתן אלא בכהן אינו דין שפטור בהם לפני הדיבור לא אם אמרת כו'

ונראה ליישב בדרך זה דהתו"כ הוצרך לומר דאיכא למילף בק"ו מזב ולא סגי למילף במה מצינו לחוד משום דמצינו בטומאת מת דמטמא אף לפני הדיבור כדאיתא בנזיר דף נ"ד או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור א"כ אדנילף מזב לקולא נילף מטומאת מת לחומרא דכל היכא דאיכא למידרש לקולא ולחומרא לחומרא דרשינן ולכך קאמר התו"כ דנוכל למילף ק"ו מזב לקולא אבל לחומרא למילף מטומאת מת ליכא ק"ו אבל הכא בסוגיין לא הוצרך הגמ' לק"ו, דהנה לכאורה יש להבין מה מקשו הגמ' ולר"ש נגעי אונסין לא מטמו והא תניא וכו' הא סתם ספרא ר' יהודא הוא ור"י לשיטתו דס"ל דנגעי אונסין מטמו וצ"ל דקו' הגמ' הוא דאי ס"ל לר"ש נגעי אונסין לא מטמו א"כ למה לי קרא גבי נגעים דאין מטמו לפני הדיבור הא איכא למילף מזב דאין מטמו לפני הדיבור, ולפי"ז שפיר מקשה הגמ' דלר"ש נוכל למילף מזב במה מצינו לחוד דאין מטמא לפני הדיבור, ואין לומר אדרבה נילף מטומאת מת לחומרא דמטמו אף לפני הדיבור ז"א דאם נימא לר"ש נגעי אונסין לא מטמו א"כ לא נוכל למילף מטומאת מת לחומרא דאיכא למיפרך מה לטו"מ שכן מטמא באונס לכך מטמא אף לפני הדיבור אבל נגעים דאין מטמו באונס אינם מטמו לפני הדיבור כמו בזב דאין מטמא באונס ואין מטמא לפני הדיבור כמובן

, ולפי האמור יש ליישב ג"כ מה שקשה לכאורה על התו"כ דרוצה ללמוד נגעים מזב דאינו מטמו לפני הדיבור דהא גם ביולדת ובנדה וזבה דריש בתו"כ למעוטי לפני הדיבור א"כ הוי זב ויולדת ונדה שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ואף דזב לא נוכל ללמוד מיולדת ונדה וזבה דמה להנך שאין מטמאין בראיות כבימים כמ"ש לקמן בסמוך אבל נדה ויולדת שפיר איכא ללמוד מזב ואין לומר מה לזב שאין מטמא באונס דהא השתא בהו"א לא ידענא עוד מפירכא זו ועוד הא אכתי לא הוי צריך למיכתב ביולדת ונדה תבה דהא איכא ללמוד יולדת מנדה וזבה או נדה וזבה מיולדת ולפימ"ש העצמות יוסף קידושין דף ל"ז דדוקא במה מצינו לא ילפינן אבל בק"ו ילפינן משני כתובים ניחא, אבל לשיטת תוס' יומא דף נ"ט ע"ב ד"ה והרי דאף בק"ו לא ילפינן קשה. אמנם לפי הנ"ל אתי שפיר דלא הוי שלשה כתובים הבאים כאחד משום דאי לא כתב ביולדת נדה וזבה הו"א דנילף מטומאת מת לחומרא דמיטמו אף לפני הדיבור ולא שייך הכא הפירכא מה לנדה וזבה שכן אשה אינה מטמאה בראיות כבימים דהא בטומאת מת דדרשינן או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור אין חילוק בין זכרים לנקיבות כמובן

הנה הבאר שבע בסוגיין מביא דברי תוס' יבמות דף ס"א דבטומאת אוהל מת לא מטמא אלא אותם שמתו משעה שנאמרה פרשה דאדם כי ימות באוהל דכי ימות משמע באותם העתידים למות עדיין כמו דדרשינן הכא כי יהי' מן הדיבור ואילך והא דדרשינן בנזיר דף נ"ד או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור היינו בטומאת מגע דוקא דהאי או בקבר בטומאת מגע כתיב עיי"ש, אשר עפי"ז מיושב קו' הזית רענן שהקשה בשם ב"א למ"ד דנדב ואביהוא מתו מבפנים אמאי לא טמאו המשכן וכליו בטומאת אוהל ותי' הב"א דפרשת טמאים בו ביום נאמרה, ויתכן לומר דנאמרה אחר מיתת נדב ואביהוא והקשה הזית רענן א"כ למה נטמאו מישאל ואלצפן כדאיתא בסוכה דף כ"ה אותן אנשים מי היו ר"ע אומר מישאל ואלצפן שהיו עסוקין בנדב ואביהוא ונדחק לתרץ דטומאת מגע נאמרה קודם מיתת נו"א וטומאת אוהל נאמרה אחר מיתת נו"א, ועי' צל"ח פסחים דף צ"א ע"ב, אמנם לפי דברי התו"ס והב"ש שיש חילוק בין טומאת מגע לטומאת אוהל אתי שפיר תירץ הב"א בפשיטות דיתכן לומר דפרשת טמאים נאמרה לאחר מיתת נו"א ומישאל ואלצפן שפיר נטמאו בטומאת מגע במת שלפני הדיבור אבל טומאת המשכן וכליו שהוא טומאת אוהל לא נטמאו במת שלפני הדיבור כנ"ל,