הר שפר נה

דמעיד למשיח שעבר, אבל. משנה דהוריות שפיר איכא למימר דכהן משיח מעיד לכהן שעבר בפרט לפרש"י לקמן במשנה דכל בבא זו הוא מדברי ר' שמעון דלא כפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ור"ש הא ס"ל לקמן י"ב ע"ב כר"מ דכולן נוהגים במשיח שעבר, ומיושב קי' התומים

דף ט' ע"א, מ"ט דרע"ק א"ק זה קרבן אהרן ובניו זו בא חובה לו כו' והקשה התוס' הרא"ש דהא הדיוטות נמי מביאין עשירית האיפה חובה ביום חינוכן דבמנחות פ' התכלת תני כו' ומה לי כהן שמקריבה פעם אחת חובה ומה לי כ"ג שמקריבה בכל יום חובה קרא מיהא מיירי אף בכהנים הדיוטים שמקריבין חובה

ויש ליישב בפשיטות דבמנחות דף ע"ג הובא בפרש"י פ' ויקרא דרשינן והיתה לכהן כמנחה אם חוטא זה כהן הוא תהא כשאר מנחת נדבת כהן שהיא בכליל תהי', ודרשת הש"ס מוכרחת דאי אפשר לפרש שהשירים של מנחת ישראל יהי' נאכלת לכהן כמו שאר מנחות דהא זה כבר מבואר בפ' צו וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהי' ומנחה חרבה היא מנחת חוטא, אלא ודאי דקרא אתא לאשמעינן דמנחת חובה של כהן בכליל תהי', א"כ גלי קרא דכהנים מביאים מנחת חובה על חטאם וע"כ דהאי מיעוט דזה קרבן אהרן ובניו לא קאי רק על אהרן לבדו שהוא כ"ג ולא על בניו שהם כהנים הדיוטים

במשנה, אלא שאין כהן גדול משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו. ומפרש בגמ' דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאתו שוה ליחידים ומאי ניהו קהל יצא משיח שאינו חייב בשגגת מעשה לחוד כי אם בהעלם דבר ושגגת מעשה, והרמב"ם בפי' המשניות כתב דאין הלכה כר"ש וכן כתב הרע"ב, והתויו"ט כתב ע"ז ואני תמה דהא סתם לן תנא כותי' בפרק בתרא דפרה, והראב"ד בפ"י מהלכות שגגות השיג על הרמב"ם וכתב דמשיח אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו ע"כ. והנה לפי שיטת הכף נחת הובא בהקדמת תוי"ט לסדר זרעים דסדר נזיקין הוא אחר סדר טהרות, וכן משמע בתוס' ע"ז ריש פ' אין מעמידין סוף ר"ה אין מעמידין עיי"ש כמובן, א"כ לא קשה קי' התוי"ט דהא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם, אמנם התוי"ט סתר שם דברי הכף נחת ולשיטתו הקשה שפיר

אמנם יש לומר בטעמא דהרמב"ם דלא פסק כר"ש דבשבועות דף י"ז מקשה הש"ס טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה דאי נטמא בחוץ חייב כרת על הכניסה ואם נטמא בפנים ליכא עבודה דלא שהה שיעור שהיי' וחייב נמי כרת, ומשני כגון זר שהיפך בצינורא דאמר רב הונא זר שהיפך בצינורא חייב מיתה, וכתב בחידושי הר"ן שבועות שם על הא דאמר רב הונא זר שהיפך בצינורא חייב אע"ג בעלמא לענין שבת קירוב מלאכה לא הוי מלאכה אך לענין עבודה הוי עבודה מגזירת הכתוב דאל"כ טמא ששימש היכי משכחת לה אמנם לר"ש דס"ל דכהן גדול משיח פטור מטומאת מקדש וקדשיו א"כ משכחת לה טמא ששימש חייב בכהן משיח דאינו חייב על הכניסה א"כ לא מוכח דינא דר"ה, א"כ לדידן דקיי"ל כר"ה דזר שהיפך בצינורא חייב כמו שפסק הרמב"ם פ"ט מהלכות ביאת מקדש א"כ מוכח דלא קיי"ל כר"ש

ע"ב אמר חזקי' מ"ט דר"ש כו', לכאורה קשה הא לא מוכח מהכא רק דפטור מכרת אבל מנלן דפטור מקרבן, ואין לומר כיון דפטור מכרת פטור ג"כ מקרבן דאין חיוב קרבן רק בדבר שזדונו כרת כדאיתא לעיל דף ח', ז"א דאכתי קשה כמו דמקשה הגמ' שבועות דף ז' ואימא הני מילי קרבן קבוע אבל קרבן עולה ויורד ליתי מידי דהוה אשמיעת קול וביטוי שפתים דליכא בהו כרת רק לאו לחוד אפיה"כ חייבין עליהם קרבן עולה ויורד

וי"ל עפ"י המבואר במשנה זבחים דף קי"ב ע"ב וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו לא תעשה, וביארו המפורשים עפ"י דברי הפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שם משום שאין הלאו בא לעונש בפני עצמו רק שהלאו אתי לאזהרת כרת וכיון שפטור מכרת ממילא אין בו לאו עיי"ש. הגם דר"ש פליג שם דאע"ג דליכא כרת אפיה"כ יש בו לא תעשה היינו משום דר"ש יליף שם מקרא מיוחד דכל שראוי לבא לאחר זמן הרי זה בלא תעשה כדאי' שם בגמ' דף קי"ד, אבל אי לאו האי קרא אע"ג דבשחוטי חוץ יש בו אזהרה כדאיתא בר"פ השוחט והמעלה מ"מ כיון דהלאו בא לעונש כרת הלכך היכי דליכא כרת ליכא גם הלאו, וכמו כן בהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור