הר שפר נד

אמנם לפי"ז יש להקשות בסוגי' דשבועות דף ל"א דקאמר ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד לאפוקי מאי רב פפא אמר לאפוקי מלך ראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מאן דאמר משחק בקוביא כ"ש מלך מאן דאמר מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו, ולפי הנ"ל הא מלך חזי מדאורייתא באיסורא דאית בי' ממונא דהא דאין דנין אותו הוא רק מדרבנן משום מעשה שהי כדאיתא בסנהדרין ר"פ כ"ג א"כ מדאורייתא שפיר היו עדות שאתה יכול להזימה, אמנם י"ל דהנה בחי' הרשב"א שבועות הקשה מה בכך דמדאורייתא חזי כיון דרבנן פסלוהו ולא מועיל עדותו א"כ אינו בכלל אם לא יגיד דבעינן במקום שאילו הי' מגיד הי' מוציא ממון. ותי' הרשב"א דעדי פסולי דרבנן מועיל עדותו להחזיק ואי תפיס לא מפקינן מני', א"כ זה דוקא במשחק בקוביא אבל מלך דאין דנין אותו מדרבנן והוה עדות שאאי"ל א"כ אינו מועיל עדותו אפי' להחזיק ולכך פטור מקרבן שבועה

, ובזה יש ליישב ביומא ר"פ יוה"כ דמקשה על ריש לקיש א"ה לא נחייב עלי' קרבן שבועה כו' וכ"ת כיון דאית לי' היתר מן התורה קא חייל עלי' קרבן שבועה והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראוין להעיד והוינן בה למעוטי מאי ר"פ אמר למעוטי מלך ראב"י אמר למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי, ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עלי' שבועה, והקשה בס' תוס' יוה"כ מאי מקשה דלמא ר"ל ס"ל כמ"ד למעוטי מלך דלא חזי מדאורייתא, ולפי האמור ניחא דהא גם מלך חזי מדאורייתא באיסורא דאית בי ממונא והא דפטור מקרבן שבועה משום דאין דנין אותו מדרבנן ולא מועיל עדותו כלום אפילו להחזיק משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, וזה ניחא לפי המסקנא דמשני שם ביומא שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל ופרש"י משום דאין מועיל עדותו אבל לפי הו"א דפטור משום דלא חזי מדרבנן לא קא חיילא עלי' שבועה א"כ צ"ל גם במלך האי טעמא משום דאין דנין אותו מדרבנן והוי עדות שאי אתה יכול להזימה לא קא חיילא עלי' שבועה א"כ גם אם ר"ל יסבור כמ"ד למעוטי מלך תקשה ג"כ הא הכא במלך מדאורייתא מיחזי חזי באיסורא דאית בי' ממונא ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עלי' שבועה וצ"ל תי' הגמ' דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל משום דאין עדותו מועלת כלל. והנה בסנהדרין ר"פ כ"ג דפריך גבי כ"ג מעיד מוהתעלמת והקשו התוס' אמאי לא משני דמעיד באיסורא, הקשה התומים סי' כ"ח דאכתי תקשה משנה דהוריות לקמן בסמוך דכהן משיח חייב בשמיעת הקול דליכא לשנויי דמיירי באיסורא דקרבן שבועת העדות לא שייך אלא בממון ולכאורה בפשיטות לק"מ דהתוס' שם בסנהדרין ד"ה והתנן מלך לא דן הקשו ולוקי מתניתין דתני מלך לא דן ולא דנין אותו במלכי ישראל ומתני' דתני דדנין אותו במלכי בית דוד דדן ודנין אותו, ותירצו דכולה מתני' מסתמא איירי במלכי ישראל דומיא דמלך לא דן ולא דנין אותו, א"כ לא קשה קו' התומים דמתני' דהוריות נוכל לאוקמי דמעיד למלך ממלכי ב"ד, אמנם ז"א לפי דברי התומים הנ"ל דהא דלא שייך שמיעת הקול במלך באיסורא דאית בי' ממונא משום דהוי עדות שאאי"ל דמלך לא דנין אותו א"כ ע"כ מיירי גם מתני' דהוריות במלכי ישראל דמלכי ב"ד דדן ודנין אותו שפיר הוה עדות שאתה יכול להזימה ושפיר הקשה התומים

, אמנם י"ל קו' התומים בדרך זה, דלכאורה קשה מאי פריך בסנהדרין גבי כ"ג מעיד מוהתעלמת ופרש"י דזילותא היא לגבי כ"ג למיתי לאסהודי לבע"ד ודחיק לשנויי דמעיד לבן מלך לפני המלך הא י"ל דמתני' אתיא כר"מ דס"ל לקמן משיח שעבר כל מצות כהונה גדולה עליו כסתם מתני' דלקמן דף י"א ע"ב א"כ שפיר מעיד לכהן גדול דכותי' וליכא זילותא. וכה"ג כתב התוס' יוה"כ יומא דף ע"ד דמלך לגבי מלך ליכא זילותא, ומיישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל עיי"ש, אמנם י"ל דבסנהדרין פריך שם מעיקרא כ"ג דן ודנין אותו פשיטא ומשני דאיצטריך לאשמעינן דדנין אותו דיני גלות דסד"א הואיל וכתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא כיון דלית לי' תקנתא בחזרה לא ליגלי דתנן כ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם קמ"ל, וכתבו שם התוס' דמיירי דליכא משיח שעבר דמשיח שעבר מחזיר את הרוצח לדברי הכל עיי"ש, א"כ מיירי מתני' בגונא דליכא משיח שעבר א"כ ליכא לשנויי