הר שפר מז

ג"כ מגז"ש דעלי' דגז"ש ניתנה לדרוש לכל מילי, ולפי האמור ניחא דלרבנן דלית להו, קרבן במגדף א"כ אי ילפי מגז"ש דעלי' נימא דבעי נמי ערירי ולכך צ"ל דילפי מהיקשא דתורה אחת דיחיד בשאר מצות חייב קרבן אע"ג דליכא ערירי א"כ שפיר ילפינן צבור בשאר מצות מיחיד בשאר מצות ומצבור בע"ז דלית בי' ערירי

, ומעתה מיושב ג"כ קי' מהרש"א דאי לאו תורה אחת לא הוה ילפינן מעיני מעיני מע"ז רק הו"א דנילף עלי' עלי' מאחות אשה דגז"ש ניתנה לדרוש לכל מילי והוה בעי נמי ערירי לכך צריך היקשא דתורה אחת

, שם, ורבי הא דריב"ל מאי עביד לי' מפיק לי' לכדתניא וכו' יש לדקדק דאכתי האי היקשא דשוגג למזיד למה לי, וכבר הקשו כן המפורשים, ודוחק לומר דרבי ס"ל כמונבז דמקיש שוגג למזיד ופטור לי' מחטאת היכי שלא הי' לו ידיעה בתחלה דא"כ קשה למה לי' לרבי קרא גבי טומו"ק ונעלם דבעי ידיעת בית רבו תיפוק לי' דבכל חטאות הדין כן וכבר הקשה כן בחידושי הר"ן ריש פרק קמא דשבועות אלא ודאי רבי לא ס"ל כמונבז, אמנם י"ל דר"ע ס"ל פ"ק דכריתות דף ז' דמגדף חייב קרבן אע"ג דלית בי' מעשה ומפרש התם טעמא משום דכתיב כרת דמגדף במקום קרבן ורבי ס"ל כר"ע כדאי' בפסחים דף צ"ג א"כ צריך היקשא להכי דמגדף חייב קרבן

ובזה יש ליישב ג"כ דהתוס' יבמות דף ט' מקשים מנלי' להש"ס דלר"ע חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו ובתוס' הרא"ש שם כתב בשם יש מפורשים דפשיטא לי' להש"ס דר"ע ס"ל כרבי דיליף צרות ועריות מולקח ולקחה דכל היכא דאין קידושין תופסין לאו בני חליצה ויבום נינהו וכיון דר"ע ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין א"כ לאו בני חליצה ויבום נינהו עיי"ש, והא דקאמר הש"ס שבת דף ס"ט ורבנן האי תורה אחת מאי עביד לי' מיבעי' להו לדריב"ל היינו ת"ק דמונבז לא ר"ע כמ"ש המפורשים, ומקשים המפורשים הא בירושלמי ריש יבמות קאמר דר"ע יליף שאר עריות דפטורין מן החליצה ויבום מק"ו דאחות אשה דיש היתר לאסורה, ופטורה שאר עריות דאין היתר לאסורן לא כ"ש ומה"ט גם אלמנה לכ"ג פטורה דאין היתר לאסורה עיי"ש, ולא קאמר דטעמא דר"ע דס"ל כרבי דיליף מולקח ולקחה, ולפי האמור י"ל בדרך זה דהתוס' סנהדרין דף ס"ה מקשים לר' יוחנן דס"ל אליבא דר"ע דחייב קרבן אפי' היכא דליכא מעשה א"כ למה צריך ר"ע לומר דמגדף חייב קרבן משום דכתיב כרת דידי' במקום קרבן ותירצו דר"ע לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי לא בעינן מעשה לדידכו אודו לי מיהת במגדף דכתיב בי' כרת במקום קרבן עיי"ש, ולפי"ז אי אפשר לומר דר"ע ס"ל כרבי דיליף צרות ועריות מולקח ולקחה וגז"ש דעלי' מיבעי' לי' לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ותורה אחת מיבעי' לי' להיקש רבים ליחידים דעדיין קשה היקש שוגג למזיד למה לי דאין לתרץ דצריך היקשא לחייב קרבן במגדף דהא לר"ע בלאה"כ חייב קרבן אף היכי דליכא מעשה, אלא ע"כ צ"ל דלר"ע אתא היקשא לכדריב"ל לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וגז"ש דעלי' לצרות ועריות ולא ס"ל לר"ע כרבי דיליף צרות ועריות מולקח ולקחה

, אמנם י"ל לפימ"ש המשנה למלך פ"ד מה' שגגות לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דפוסק דאוב וידעוני שיש בו מעשה חייב שני חטאות דזהו נגד דברי ר' יוחנן דאמר בכריתות דף ג' ע"ב דלכך תני במתניתין אוב ולא קתני נמי ידעוני הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ואין לחייב שניהם אלא חטאת אחד ותי' משום דסוגיא דכריתות דף ז' דקאמר דרבנן שמעו לר"ע דלא תנא ידעוני משום דלית בי' מעשה וקאמרי אף המגדף לית בי' מעשה ור"ע ס"ל אף דבעלמא אינו חייב קרבן היכא דליכא מעשה אבל במגדף חייב קרבן אע"ג דלית בי' מעשה משום דכתיב כרת דידי' במקום קרבן א"כ סוגיא זו פליגא על ר' יוחנן כמו שפרש"י שם ולכך סמך הרמב"ם א"ע על סוגיא זו וכ"כ הברכת זבח ריש כריתות בשם הגאון ר"ר העשיל ז"ל עיי"ש

, ומעתה י"ל דסתמא דהירושלמי. דאזיל אליבא דר' יוחנן כידוע ולר"י ס"ל לר"ע דגם בידעוני דלית בי' מעשה חייב קרבן והא דקאמר ר"ע דכתיב כרת במגדף במקום קרבן לדבריהם דרבנן קאמר להו א"כ ליכא לממר דר"ע ס"ל כרבי דאכתי קשה היקש שוגג למזיד למה לי ולכך קאמר