הר שפר מה

והן בע"ז חטא בפ"ע הוא דהא חלוקין בטעמייהו וחלוקים בקרבנות וכ"ש הוא בע"ז והם בחלב דחלוקים בקרבנות לגמרי אמאי לא קאמר נמי הוא בע"ז והם בע"ז חטא בפ"ע הוא דחלוקין בקרבנות דמשיח בע"ז בשעירה ואי אפשר לו להתכפר בשעיר שמביאים הצבור כמ"ש בתוס' הרא"ש הנ"ל

ואפשר לתרץ משום דהש"ס איבעי' לי' היכי שהורו בשני מיני חלבים או בחלב ודם כיון דחלוקים בטעמייהו חטא בפני עצמו הוא לכך נקיט גם הפשיטות בשני מיני הוראות היכי דחלוקין בטעמייהו כמובן

שם. בגמרא ה"ד אילימא דהוא מופלא כו' הקשה המרש"א כיון דמיירי בתרי איסורי אמאי לא קאמר דהוא מופלא והן אינם מופלאים אלא דמיירי שהי' עמהם בהוראתם דהוי הוראתם הוראה אפיה"כ מביא הוא בפ"ע באיסור אחר והניח ביש ליישב

ואפשר ליישב בפשיטות דאם רישא מיירי בהורה גם עם הצבור באיסור אחר א"כ למה חלקם המשנה לשני. בבות הורה בפ"ע ועשה בפ"ע הורה עם הצבור ועשה עם הצבור הו"ל למיתני רק בבא אחת הורה בפ"ע והורה עם הצבור עשה בפ"ע מתכפר לו בפ"ע עשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור אלא ודאי דברישא לא מיירי דהורה גם עם הצבור רק דהורה בפ"ע לבד כמובן

דף ח' ע"א וילמוד עליון מתחתון, הבאר שבע מקשה סתירת תוס' אהדדי דביבמות כתבו התוס' וא"ת תיפוק לי' דכתיב התם כרת בהדיא כדדרשי רבנן בסמוך. וי"ל דלרבי ההיא כרת במברך את השם כתיב וכו'. ובשבת דף ס"ט דקאמר לרע"ק דהוקשה כל התורה לע"ז כתבו התוס' דלישנא דנקיט הוקשה כל התורה לע"ז אליבא דרבנן נקיט כן אבל לרע"ק אית לן למימר דהוקשה כל התורה למברך את השם דהרי רע"ק אית לי' בפ"ק דכריתות דמגדף היינו מברך את השם כו' א"כ גם לרבי נימא דהוקשה למברך השם

ובפשיטות לק"מ דדוקא לרע"ק דס"ל תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה אתא להיקשא דכל התורה א"כ גם מברך את השם כתיב הכא דהוא ג"כ. בכלל כל התורה וע"ז כתיב התם כרת במברך השם והנפש אשר תעשה ביד רמה ללמד דלא חייבה התורה חטאת בשוגג במגדף רק בתנאי דבמזיד חייב כרת דהאי והנפש אשר תעשה ביד רמה הוא כמו תנאי כמ"ש הקרבן אהרן א"כ מקשינן כל חייבי חטאות למברך השם דבעי זדונה כרת. אבל לרבי דל"ל היקשא דכל התורה ותורה אחת אתא דאין חילוק בין רבים ליחידים א"כ לא נזכר כלל אצל שוגג מברך השם רק ע"ז לחוד וכרת במזיד כתיב גבי מברך השם א"כ מה ענין מברך השם לע"ז דנדרוש מה התם דבר שזדונה כרת כו' וז"פ. ומ"ש הבאר שבע דגם לרע"ק הוקשה כל התורה. לע"ז אע"ג דלרע"ק מגדף היינו מברך השם מ"מ הרי כתיב אח"כ כרת בהדיא גבי ע"ז דכתיב כי דבר ד' בזה וגו' הכרת תכרת הנפש ההוא וסבר רע"ק כר' ישמעאל דאמר בפ' חלק כי דבר ד' בזה זה העובד ע"ז. הנה בפרש"י בסוגיין מבואר ג"כ כפי' הב"ש. ומ"ש הבאר שבע והא דלא יליף רבי ג"כ כמו רע"ק מן דבר ד' בזה, לק"מ דהא רבי דריש כי דבר ד' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואפשר מה"ט כתבו התוס' בשבת ס"ט הנ"ל דלרע"ק הוקשה כל התורה למגדף ולא ניחא להו פרש"י והב"ש הנ"ל משום דכתבו בסנהדרין דף ס"ד ע"ב ד"ה וכי שלשה עולמות יש דרע"ק לא דריש כי דבר ד' בזה בע"ז אלא כרבי דמוקי לה בשבועות דף י"ג לפורק עול וכו'

ובעיקר קי' התוס' תיפוק לי' דכתיב התם כרת בהדיא כדדרשי רבנן בסמוך, י"ל עפימ"ש התוס' שבת דף ס"ט סד"ה מה, ולמונבז דמקיש שוגג למזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה האי דר' יהושע בן לוי מנלי'. ועיי"ש בפני יהושע בביאור קושייתם, ותירצו דנפקא לי' כדדריש רבי נאמר כאן עלי' ונאמר להלן עלי' וכו, ולפי"ז שפיר בעי הש"ס יחיד מנלן אליבא דמונבז דליכא למימר משום דכתיב התם כרת כדדרשי רבנן דלמונבז איצטריך היקשא להקיש שוגג למזיד

שם. הוקשה כל התורה כולה לע"ז, המרש"א ביבמות דף ט' הקשה. בשם יש מקשים דהיקשא דתורה אחת ל"ל לרבנן ליחיד ונשיא ומשיח בשאר מצות הא נוכל למילף צבור בשאר מצות מצבור בע"ז בגז"ש מעיני מעיני ויחיד נשיא בשאר מצות נילף מצבור בשאר מצות בגז"ש דמצות מצות ומשיח מלאשמת העם כדיליף לרבי.