הר שפר מב

מעשה כנ"ל, וכמו כן יש להקשות לפי"מ שפרש"י לקמן דף ז' ד"ה והא הוראה דידי' לאו כלום היא דכיון דאינו מופלא לא ידע מה קא מורה ולא הוה הוראה מעליא וכשגגת מעשה לחודי' דמי ואשכחן משיח בשגגת מעשה גרידתה פטור לגמרי כו' ולפי"ז משכחת לה שגגת מעשה באומר מותר באם הכהן משיח לא הי' מופלא דלא הוה הוראה מעליא רק שגגת מעשה, א"כ י"ל דבזה פליגי רבי ורבנן דלרבי דמשוח בע"ז חייב בשגגת מעשה א"כ אף שלא הי' מופלא חייב שעירה אבל לרבנן דבעינן העלם דבר דהיינו הוראה א"כ אם אין המשיח מופלא פטור משעירה, ולשיטת רבינו חננאל בריש פרקין דאם הכהן משיח אינו מופלא חייב קרבן כיחיד דעלמא ניחא כמובן, אבל לשיטת רש"י קשה

דף ז' ע"א. בגמרא, או כלך לדרך זו נשיא כו' הקשה בס' חפץ ד' דלמה לא גמרינן גם נשיא מצבור ונאמר דגם בנשיא בעינן העלם דבר עם שגגת מעשה עיי"ש מה שתי'. אמנם הקי' מעיקרא ליתא דמבואר להדיא בתורת כהנים בפרשת נשיא אשר לא תעשינה בשגגה מלמד שמביא על שגגת מעשה

במשנה. הורה בפ"ע ועשה בפ"ע כו'. יש בזה שני פירושים, רש"י פירש הורה בפ"ע כגון דמורו בתרי אסורי ב"ד בחלב והוא בע"ז אי נמי איפכא נתכפר לו בפ"ע דמביא פר בפ"ע דאי הורה הוא בפ"ע ולא הורו ב"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא כו', הורה עם הצבור כגון דהורו בחדא איסור הוא בחלב והן בחלב נתכפר לו עם הצבור שהוא מתכפר בשל ב"ד, ומשמע מפרש"י דדוקא אם הורו תרי איסורי חשיב הורה בפ"ע אבל אם הורה בחדא איסור אף דלא ידע כהן משיח מהוראת ב"ד ובשעת מעשה לא סמך א"ע על הוראת ב"ד רק על הוראתו לבד אפיה"כ כיון דהורה בחדא איסור עם הב"ד מתכפר לו בשל צבור: והתוס' הרא"ש פי' ג"כ כפרש"י, אולם בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מפרש הורה עם הצבור ועשה עם הצבור היינו דנשתתף עם הב"ד בהוראה ובשעת מעשה סמך ג"כ על הוראת ב"ד אז מתכפר לו עם הצבור, וכן מבואר ברמב"ם ז"ל פט"ו מה"ש, וכן מפרש הרע"ב, ומשמע דאם הורה בחדא איסור עם הב"ד אם לא ידע בשעת מעשה מהוראת ב"ד הרי זה בכלל הורה בפ"ע ועשה בפ"ע ומתכפר לו בפ"ע והא דאיבעי' להו בגמ' הוא בחלב והן בדם אי חשיב הורה עם הצבור אף דבכה"ג לא סמך א"ע על הוראת ב"ד. כבר פי' הרבינו חננאל דהאיבעי הוא היכי שהורה הכהן משיח לבדו בחלב והורה עם הב"ד בדם עיי"ש בפי' ר"ח הנדפס מחדש בש"ס וילנא, וכל שיטת הרמב"ם ז"ל בדינים אלו הם עפ"י פי' הר"ח וגרסתו בגמ' כמובן, ולא קשה על הרמב"ם כל מה שהקשו הלח"מ והבאר שבע מפני שלא ראו פי' הר"ח. והנה מבואר ברמב"ם דאם הורה עם הצבור ועשה עם הצבור אם היו העושין רוב צבור דמביאים פר אז מתכפר גם הוא עמהם ואם לא היו העושין רוב דאין מביאים פר אז המשיח פטור להביא פר בפ"ע מפני שלא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדו כי אם על הוראת ב"ד והוי כמו שגגת מעשה בלא הוראה עיי"ש

ויש לחקור לשיטת רש"י ותוס' הרא"ש דאם הורה עם הצבור בחדא איסור אף שלא סמך א"ע על הוראת ב"ד אעפי"כ מתכפר עם הצבור, איך הדין אם לא עשו רוב הצבור שאין מביאים פר אם הכהן המשיח חייב להביא פר בפ"ע כיון שאינו מתכפר עם הצבור דהרי הורה ועשה עפ"י הוראתו או דלמא כיון דגם הב"ד הורו באיסור זה אף שלא סמך על הוראתם מ"מ אינו בכלל על חטאתו אשר חטא והרי זה כמו שגגת מעשה בלא הוראה דאינו מביא קרבן, וכבר עמד על חקירה זו בספר שער יוסף

, והנה יש לפשוט זאת מדברי תוס' הרא"ש שכתב ורישא משנה שאינה צריכא היא דהאיך מתכפר על חלב שאכל דחייב עליו פר בשעיר שמביאין הצבור בע"ז אלא אגב סיפא נקטי' כו' ואם נימא דהיכי דהורה עם הצבור בחדא איסור אף שאין הצבור מביאים פר אפיה"כ פטור הוא להביא קרבן בפ"ע משום דאינו בכלל על חטאתו אשר חטא א"כ שפיר צריך להשמיענו דהיכי דהורה בתרי איסורי חשיב הורה בפ"ע משום דהו"א דלא הוה בכלל על חטאתו אשר חטא רק היכי דלא הורה ב"ד כלל אבל היכי דהורו גם הב"ד אף דאי אפשר לו להתכפר בשל צבור פטור הוא מקרבן קמ"ל המשנה