הר שפר מא

קרבן צבור ניחא אבל לפרש"י קשה וצ"ע

שם. אמר רבא הא כתיב על שם אחיהם כו' בס' עצי ארזים סי' ד' ס"ק ל"ו הקשה דהכא מסיק רבא דכהנים לא איקרי קהל רק שבטו של לוי ביחד איקרי קהל ואלו במס' קידושין דף ע"ג ע"א דריש ר' יוסי חמשה קהל חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים שאסורין בממזר וחד למישרי ממזר בשתוקי וחד למישרי שתוקי בישראל אבל קהל גרים לא דגרים לא איקרי קהל דלא אייתר לן שום קהל למידריש עליהם, ולפיכך ס"ל לר' יוסי שם דגר נושא ממזרת ור' יהודא שם אוסר גר בממזרת משום דכהנים ולוים מחד קהל נפקא לי' ואייתר לי' חד קהל לגרים דאיקרי קהל ואסורין בממזרת ומייתי הש"ס התם דדריש רבא גר מותר בממזרת וא"כ מדמתיר רבא גר בממזרת ע"כ טעמי' דלא אייתר לי' קהל להכי ובהכרח ס"ל לרבא כר' יוסי דמוקי חד קרא לכהנים וחד ללוים אלמא סבר רבא התם כהנים קהל בפני עצמן הן, והכא מסיק רבא דכהנים לא איקרי קהל בפני עצמן רק בכלל שבט לוי הן וקשיא דרבא אדרבא

, ולק"מ לפימ"ש הבאר שבע לעיל דף ג' ד"ה שמע מינה דיש חילוק בין משמעות קהל האמור לענין הוראה ובין משמעות קהל האמור לענין פסולי יוחסין, דקהל האמור לענין הוראה דבעי רוב צבור דוקא א"כ הדבר תלוי שיהי' רבים כל כך שיהי' ראוים להקרא קהל בכמות, אבל בפסולי יוחסין שאינו תלוי ברוב צבור, אלא הוא מוטל על כל איש ואיש בפני עצמו הלכך קהל האמור לענין פסולי יוחסין אינו תלוי בכמות רק באיכות שראוי להיות נקרא קהל ד' ביוחס ובמעלה א"כ אי הוה כתיב חד קהל הו"א היינו החשוב ומיוחס יותר דהיינו כהנים וכן לוים כדפרש"י שם, אלו תורף דברי הבאר שבע והדברים קילורין לעינים, ומיושב קי' עצי ארזים. פרק שני

במשנה, הורה כהן משיח לעצמו כו' שהוראת כ"מ לעצמו כו' והקשה בתוס' הרא"ש בשם הרמ"ה ל"ל האי טעמא אי לשוגג ועשה מזיד תיפוק לי' דמזיד לאו בר קרבן הוא ואי למזיד ועשה שוגג הרי אינו שב מידיעתו

, ונראה ליישב, דבריש מכילתין קאמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם מותרים אתם, וכתב הבאר שבע דאתא לאפוקי אם אמרו פטור אבל אסור וכן מבואר בירושלמי והיינו אף דבעלמא קיי"ל כר"י דשגגת כרת שמי' שגגה ולרשב"ל בשגג בלאו אף דהזיד באיסור חייב קרבן אבל לענין הוראה לא הוי הוראה מעליא רק אם אמרו הב"ד מותרים אתם, והנה מצד הסברא גם במשיח דבעינן הוראה אינו חייב רק בשגג גם באיסור דהא מפורש במשנתינו דהוראת כ"מ לעצמו כהוראת ב"ד לצבור וכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' שגגות ה"ב כ"מ שטעה בהוראה לעצמו ודימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר כו' כשיודע לו חטאו מביא פר לחטאת שדינו להוראת עצמו כדין הקהל להוראת ב"ד לכל דבר. ולפי"ז בכהן משיח דבעינן שיהי' שגג באיסור ע"כ גם בשעת עשי' צריך להיות שגג באיסור דאם ידע בשעת עשי' שטעה בהוראתו ושדבר זה אסור עכ"פ א"כ הרי הוא חוזר מהוראתו, א"כ הך שוגג ועשה מזיד או מזיד ועשה שוגג היינו אפי' הזיד באיסור לבד ושגג בלאו וכרת פטור מפר משום דליכא הוראת שוגג וחשוב כשגגת מעשה

א"כ מיושב קי' התוס' הרא"ש דשפיר צריך לטעמא דהוראת כ"מ לעצמו כהוראת ב"ד לצבור דאף דבעלמא שגגת כרת הוה שגגה מ"מ בכהן משיח פטור משום דלא הוה הוראה מעליא כיון דהזיד באיסור

, אמנם לפי"ז קצת קשה בסנהדרין דף ס"ב דדייק אביי האי שגגת מעשה דע"ז בכהן משיח ה"ד כו' ורבא אמר לך לא באומר מותר ופריך אומר מותר היינו העלם דבר ומשני באומר מותר לגמרי, העלם דבר קיום מקצת וביטל מקצת, אמאי לא משני באומר פטור אבל אסור דחשיב שגגת