הר שפר מ

הספק אלא ודאי דאינה בכלל חטאות המתות אבל הכא פריך הש"ס בין לר"י בין לר"ש והא מייתו להו הנהו דחטאו ואין כפרה למתים כמבואר בגירסת הר"ח ותוס' הרא"ש וכן הוא הגירסא בתוס' תמורה דף ט"ו ע"ב עיי"ש והיינו דאף לר"ש דס"ל דחטאות הצבור לא היו בכלל הלכה דמתות מ"מ מודה דאין כפרה למתים דהא מה"ט חטאת יחיד שמתו בעלי' מתה משום דאינו ראוי להקרבה דאין כפרה למתים א"כ האיך הקריבו בני הגולה השעירי חטאות ואף דהיו יכולים להקריבם לקרבנות מילואים כנ"ל מ"מ למה הפרישו אותם מתחלה לכפר על ע"ז שעשו בימי צדקי' כיון דאין כפרה למתים, וע"ז משני ר"פ דחטאת הצבור שמתו בעלי' אינו בכלל חטאת שמתו בעלי' משום דמכפר גם על המתים, וראי' משעיר ר"ח דאמר רחמנא מייתי מתרומת הלשכה והא מייתו להו מישראל והנך דפיישו היכי מייתי והיינו אם אינו מכפר על המתים האיך יכולים להקריבם לשם חטאת, וע"ז דחי דאף דשפיר מוכח מזה דחטאת צבור שמתו בעלי' לא היתה בכלל הלכה דמתה דאם היתה בכלל הלכה לא היו יכולים להקריבה מספק אבל אינו מוכח מזה דמכפר על המתים והא דמקריבין אותה משום דדלמא לא מייתו ומספק ג"כ יכולים להקריב דהא שעיר ר"ח בלאה"כ אינה באה על חטא ידוע רק על הספק חטא, ע"כ חזר והביא ראי' מעגלה ערופה אף דשם לא הוה חטאת שמתו בעלי' מ"מ מוכח מקרא דאשר פדית דקרבן צבור מכפר גם על המתים ודחי דהתם מכפר על המתים מגו דמכפר על החיים כמובן

שם. מי דמי שעיר ר"ח דלמא לא מייתי מצבור וכתבו התוס' הרא"ש ואע"ג דידעינן דודאי מתו קצת מישראל מ"מ אלו מעות שעלו מהקופה דלמא מאותן מעות הן שנתנו אותם שהן עדיין חיים וכו' והנה רש"י בד"ה משעיר ר"ח כתב בזה"ל והא דלמא מתו להו מישראל לאחר שנתרמה תרומה הלשכה ע"כ ונראה כונתו דקודם שנתרמה הלשכה ליכא חשש דלמא מתו משום דאמרינן כל דפריש מרובא פריש דבקבוע שאינו ניכר אמרינן מדאורייתא מרובא פריש אבל לאחר שנתרמה הלשכה לא שייך כל דפריש מרובא פריש משום דתורמין על מנת שיהיו שלש הקופות ראש ותרומה לשוריים שיהא אותן שהביאו שקלים הנשארים בלשכה זוכין בתרומת הקופה להיות הקרבנות גם עליהם כמבואר ברש"י ב"מ דף נ"ח א"כ כיון שיש לכל אחד חלק בכל מעות הקופות ל"ש מרובא פריש, ולפי"ז ליכא למימר כתי' תוס' הרא"ש דאלו מעות שעלו מהקופה דלמא הם מאותן שעדיין חיים דהא במעות הקופה יש לכל אחד חלק בכל המעות א"כ נשאר קי' תוס' הרא"ש הא ידעינן דודאי מתו קצת מישראל

, ונראה ליישב קי' התוס' הרא"ש, דהנה המל"מ פ"ז מהלכות מעילה הקשה בהא דאמרינן ביומא דף נ"ה דלר"י לא הי' שופרות לקיני חובה מפני התערובות חטאות שמתו בעלי' דאמאי לא בטילי הנך מעות בשאר המעות שבקופה ותי' דמטבע חשיב ולא בטיל כמ"ש התוס' סוף מעילה, אמנם הכא בסוגיין קשה קי' המל"מ דלבטלו הנך שקלים שמתו בעלי' בשאר שקלים שבקופה וליכא לתרץ דמטבע חשוב ולא בטיל דזה לא הוה רק מדרבנן כמבואר במל"מ הנ"ל והכא מייתי ראי' מדאורייתא כדאמר מדאמר רחמנא מייתי מתרומת הלשכה, אמנם י"ל לפימ"ש הש"ך יו"ד ס"י ק"ט ס"ק י"ב דבלא נודע התערובות לא בטיל מה"ת דהידיעה גורמת הביטול א"כ קי' הגמ' הוא דלמא מתו מישראל באופן דלא נודע אם מתו וכיון דלא נודע התערובות ל"ש ביטול וע"ז דחי הש"ס שפיר מי דמי שעיר ר"ח דלמא לא מייתו, ולא קשה קי' התוס' הרא"ש היכי דידעינן ודאי דמייתו, ז"א דהיכי דידעינן ודאי דמתו קצת שפיר בטילי בשאר שקלים שבקופה כנ"ל

שם ע"ב. אלא אמר ר' אחא בר יעקב שבטו של לוי לא איקרי קהל. יש להקשות מהא דאי' בחגיגה דף ו' ע"ב רע"ק אומר קרבו ושוב לא פסקו אלא מה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הם הקריבו קרבן תמיד משלהם, וכ' בס' קרבן אהרן דרע"ק ס"ל שבט אחד איקרי קהל לכך הקריבו שבט לוי משלהם דתמיד אינו בא אלא מן הצבור כדאי' במנחות דף ס"ה, א"כ לר"א ב"י דשבט לוי לא איקרי קהל האיך הקריבו שבט לוי קרבן תמיד, ולפימ"ש התוס' הרא"ש דאף דשבט לוי לא איקרי קהל מ"מ צבור איקרי וקרבן שלהם יש לו דין