הר שפר לט

התוס' הקשה ריב"א הא בבית ראשון לא הוה פרוכת ובבית שני דהוה פרוכת לא היו מקריבים פר העלם דבר לפי שלא הי' כהן משיח, ומה שתי' הריב"א דבבית ראשון הוה ובפרוכת דבבי איירי דחו שם התוס' דמוכח דבבית שני איירי דאי בבית ראשון נימא של פר כהן משוח, אולם לפי סוגיא דהכא י"ל דהטיפי דמים שעל הפרוכת שראה ראב"י היו משעירי ע"ז שהקריבו בימי עזרא למילואים בבית שני והיו ג"כ שעירי ע"ז, הגם דראב"י קאמר שראה כמה טיפי דמים גם של פר העלם דבר של צבור, גם זה לק"מ עי' פרש"י ותוס' מנחות דף מ"ה דמשמעות דבריהם דבימי עזרא הקריבו פר חטאת פנימי למילואים במקום פר העלם דבר של צבור דומיא דשנים עשר שעירים שהקריבו למילואים במקום שעירי ע"ז, ומדוקדק ג"כ הלשון דאמר ראב"י שהיו כמה טיפי דמים עלי' של פר העלם דבר ושעירי ע"ז, דנקט פר לשון יחיד ושעירי ע"ז לשון רבים משום דבימי עזרא הי' פר אחד של העלם דבר ושנים עשר שעירי ע"ז

, שם, אלא לר"מ דאמר ב"ד מביאין ולא צבור שנים עשר היכי משכחת לה, יש לדקדק דמה נ"מ אם ב"ד מביאין ולא צבור הא עיקר הקי' לר"מ משום דס"ל דאין מביאין רק פר אחד ואפי' הוה ס"ל לר"מ צבור מביאין מ"מ כיון דלית לי' שבט אחד איקרי קהל כדאיתא בירושלמי א"כ ליכא רק פר אחד

, ואפשר ליישב בדרך זה דבירושלמי פ"ק דמכלתין קאמר שתי הוריות בעבירה אחת אכלו רוב ושחטו רוב לר"מ חייב אחת ולר"ש חייב שתים ופי' בפני משה דמיירי בשחטו ואכלו קדשים בחוץ והוא תמוה דאוכל שחוטי חוץ אין חייב כרת וליכא חיוב קרבן. ופירשו המפורשים דר"ל שהורו דאין יוה"כ היום אלא מחר והקהל עשו מלאכה ואכלו ביוה"כ והא דנקט שחטו ה"ה מלאכה אחרת אלא אגב אכילה נקטי' ולכך לר"מ אינו חייב אלא אחת כיון דר"מ ס"ל ב"ד מביאין ולא צבור א"כ עיקר החיוב קרבן על ההוראה והם לא הורו רק דבר אחד דאין יוה"כ היום אבל לר"ש דס"ל צבור ג"כ מביאין על מעשה שלהם חייבין שתים דבמעשה נחלק הדבר לשתים אכילה ומלאכה כמובן, והנה לכאורה יש להקשות מה פריך לר"מ שנים עשר היכי משכחת לה הא קיי"ל יש חילוק עבודות בזדון ע"ז ושגגת עבודות ואם עשה כמה עבודות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כגון זובח וקיטר וניסוך ופיעור לפעור וזורק אבן למרקוליס וכדומה בשאר ע"ז כמבואר ברמב"ם פ"ז מה' שגגות א"כ שפיר משכחת לה שנים עשר חטאות ע"י חילוק עבודות, אמנם י"ל דהא חילוק עבודות הוא רק בזדון ע"ז ושגגת עבודות א"כ לא משכחת לה רק באופן דטעו והורו שלא אסרה תורה אלא כעין עבודת פנים ולא שאר עבודות א"כ בכה"ג לא הוה רק הוראה אחת וטעות אחד והוה דומיא דאכלו רוב ושחטו רוב דאין חייבין לר"מ רק סר אחד אמנם אי הוה ס"ל לר"מ דצבור מביאין על מעשה שלהם אז הי' חייבין על כל אחת ואחת כמו באכלו רוב ושחטו רוב דלר"ש דס"ל צבור מביאין חייבין שתים

ומעתה שפיר מדיוק לשון הגמ' אלא לר"מ דאמר ב"ד מביאין ולא צבור שנים עשר היכי משכחת לה כיון דהב"ד מביאין א"כ לא משכחת לה גם ע"י חילוק עבודות כנ"ל

שם, מי דמי שעיר ר"ח דלמא לא מייתו מצבור אבל הכא ודאי מייתו, הנה בתמורה דף ט"ו איתא ג"כ סוגיא זו ולא דחו התם כדדחי הכא, ויש ליישב בפשיטות דהתם בתמורה פליגי ר"י ור"ש אי חטאת הצבור שנתכפרו בעלי' מתה דר"ש ס"ל דחטאות הצבור לא היתה בכלל הל"מ דחמש חטאות מתות משום דחמש חטאות מתות בחד מקום גמירי להו וכי היכי דולד חטאת ותמורת חטאת ליתא בצבור כמו כן נתכפרו בעלי' ליתא בצבור ור"י ס"ל דמאי דשייך בצבור כגון נתכפרו בעלי' ועברה שנתה הם ג"כ בכלל הלכה דמתות, וע"ז פריך הש"ס כיון דלר"י נתכפרה בעלי' היא בכלל הלכה כמו כן מתו כל בעלי' הוא בכלל הלכה א"כ האיך הקריבו בני הגולה שעירי חטאות על ע"ז שעשו בימי צדקי' ומשני ר"פ דגם לר"י חטאת צבור שמתו כל בעלי' ליתא בכלל הלכה וראי' משעיר ר"ח דאמר רחמנא לייתי מתרומת הלשכה דלמא מייתי מרא דהני זוזי והוה חטאת שמתו בעלי' אלא ודאי חטאת צבור שמתו בעלי' קרבה וליכא לדחויי דלמא לא מייתי דהא פשיטא דאם חטאת צבור שמתו בעלי' הוא בכלל חטאות המתות לא היו מקריבין אותה. על