הר שפר לז

בפ"ע אף בלא שבט לוי כמובן. ולכך דחי ראב"י דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין והיו מלוכה בפ"ע ולכך חשובי קהל בפ"ע, אבל הרמב"ם ז"ל דפוסק כמסקנא דגמ' דגם שבט לוי איקרי קהל ואפרים ומנשה אין נחשבים לענין זה רק שבט אחד דלא כראב"י א"כ מוכח שפיר מקרא דשני שבטים בעלמא וה"ה שבט אחד איקרי קהל כמובן

, שם. אשום.ל רב שבא לרב כהנא דלמא הכי קאמר לי' רחמנא כו' א"ל אלא י"ב שבטים איקרי קהל י"א שבטים לא איקרי קהל, יש להקשות דלמא שבט אחד לא איקרי קהל רק שני שבטים הוא דאיקרי קהל אך בטרם לידת בנימין היו ליעקב י"א בנים והיו לו חמשה קהלים כי השבט האחד עשר לא הי' לו עם מי להצטרף ואחר שנולד בנימין יצטרף בנימין עם האחד עשר ויהי' לו ששה קהלים ואין לומר דמשמע לי' שיולד קהל גמור ואם נאמר דמצטרף לא הוה קהל גמור ז"א דא"כ מאי מקשה הש"ס דלמא הכי קאמר לי' רחמנא לכי מתילד לך בנימין הוא דהוי י"ב שבטים דמתקיירת קהל. אמנם י"ל דרב אחא בר יעקב לשיטתי' דס"ל לקמן סוף פרקין דשבט לוי לא איקרי קהל וא"כ אחר לידת בנימין לא יהי' רק י"א שבטים ושפיר מוכח דשבט אחד איקרי קהל, אמנם עדיין קשה לפי המסקנא לקמן דשבט לוי איקרי קהל מנלן דשבט אחד איקרי קהל, וי"ל דהתוס' ד"ה הנני מפרך והרביתיך וגו' מקשים תימה דשביק קרא דאמר הקב"ה ליעקב גוי וקהל גוים יהי' ממך וי"ל לפימ"ש רש"י בחומש פ' ויחי דגוי קאי על בנימין וקהל גוים קאי על אפרים ומנשה ולקמן מקשה הש"ס על ראב"י דס"ל דשבט לוי לא איקרי קהל א"כ חסרו להו י"ב שבטים ומשני אביי אפרים ומשנה נחשבים כשני שבטים א"כ לראב"י לא מוכח מקהל גוים דקאי על אפרים ומנשה לכך מייתי ראי' מקהל עמים דקאי קהל על בנימין ועמים על אפרים ומשנה כמו שפרש"י בחומש ומוכח שפיר דשבט אחד איקרי קהל

ולפי"ז מיושב קי' הנ"ל דלפי המסקנא דשבט לוי איקרי קהל ואפרים ומשנה נחשבים לשבט אחד א"כ שפיר מוכח דשבט אחד איקרי קהל מקרא דקהל גוים דקאי על אפרים ומנשה דנחשבין לשבט אחד ואפיה"כ איקרי קהל. עי' רמב"ן פ' ויחי פסוק ו' שכתב כלל גדול דלעולם לא נמנה י"ג שבטים במקום אחד דבמקום שימנה שבנו לוי ימנה שבט יוסף לשבט אחד ובמקום שימנה שבם יוסף לשני שבטים שם לא ימנה שבט לוי שלא יהי' לעולם יותר מי"ב שבטים עיי"ש, א"כ כיון דשבט לוי נחשב בכלל קהל במקום שצריך קהל כמו בהוראה ופסח א"כ אפרים ומנשה נחשבים שבט אחד ואפיה"כ איקרי קהל א"כ שפיר מוכח מגוי וקהל גוים דשבט אחד איקרי קהלו ועפ"ז מיושב דבפסחים דף פ' פרש"י דשבט אחד איקרי קהל מקרא דגוי וקהל גוים דלא כסוגיא דשמעתין משום דלפי המסקנא דשבט לוי איקרי קהל ואפרים ומנשה נחשבים לשבט אחד דלא כראב"י לא מוכח דשבט אחד איקרי קהל מקרא דקהל עמים רק מקרא דגוי וקהל גוים, דף ו' ע"א, הכל כעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת דתניא רי"א על ע"ז הביאום, הרמב"ם ז"ל בספ"ב מה' מעה"ק כתב בזה"ל וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת הנתבח דברים שאין כמותם לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חניכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם, וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מילואים היו ואינן נוהגין לדורות, ועיי"ש בלח"מ שזהו סברת ר' יוסי במנחות דף מ"ה דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה וגם ר' יהודה הודה לו ואמר לו תנוח דעתך כמו שהנחת דעתי ולכאורה קשה הא הכא ס"ל לר' יוסי ולר' יהודה שהיו פרים ושעירים של ע"ז וצ"ל דבאמת היו קרבנות מילואים רק הא דהכניסו דמן לפנים זהו כדי לכפר על ע"ז שעשו בימי צדקיהו כמו בחטאת הלוים שהיו ג"כ קרבנות מילואים לחנכם אעפי"כ לא היתה נאכלת לפי שהכניסו הדם לפנים לכפר על הבכורים שעבדו לע"ז כמו שפרש"י פ' בהעלותך

, ובזה מיושב מה שיש לדקדק לכאורה בתמורה דף ט"ו דפריך הש"ס ומי איכא למ"ד חטאת צבור שכפרו בעלי' מתה והתניא כיוצא בה אר"י כו' קס"ד למאן דאית לי' חטאת צבור שנתכפרו בעלי' מתה אית לי' נמי חטאת צבור שמתו בעלי' מתה והא הכא דמתו בעלי' וקא קרבה, וכתבו התוס' שם וא"ת תקשה נמי למ"ד תרעה דלהקריב ליכא מאן דאמר וי"ל דודאי כיון דלא אזיל למיתה