הר שפר לו

שבטים זהו דוקא בדבר שיש שייכות לכל ישראל כמו בפר העלם דבר של צבור ושאר קרבנות צבור וכדומה אבל בדבר שאין שייכות לכל ישראל גם לר"מ לא בעינן רוב ישראל דוקא שיהי' מיקרי קהל, והא ראי' דלענין הוראה הלכו אחר רוב יושבי ארץ ישראל ולענין פסח הבא בטומאה הלכו אחר רוב הנכנסין לעזרה וכדאיתא בירושלמי דמכילתין ואף דגם בקרבן פסח כתיב קהל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל והיינו משום דלענין פסח תלוי רק בעושי פסח ולא בהרחוקים מירושלים שאין יכולים לעשות פסח כמובן. ולפי"ז אותו קובץ שהי' בימי יהושפט שנואספו לבית המקדש מפני שבאו עליהם עמון ומואב למלחמה ובדבר זה לא הי' שייכות לעשרת השבטים כי מלכות יהודה הי' מלוכה בפ"ע ע"כ גם לר"מ הי' נחשבים יהודה ובנימין קהל בפני עצמן משום דבענין זה לא הי' לשאר השבטים שייכות עמהן, ולפי"ז י"ל הא דדחי ראב"י דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין אין הכונה משום דדוקא שני שבטים איקרי קהל דמצד הסברא אין לחלק בין שבט אחד לשני שבטים ולא מספקא לן אלא אי אמרינן דדוקא כל ישראל או עכ"פ רובן הוא דאקרי קהל או אפשר משום דנחלקו לשבטים כל שבט בפני עצמו נמי איקרי קהל, אבל אי מצינן בקרא דשני שבטים איקרי קהל ה"ה דשבט אחד איקרי קהל דאין שום סברא לחלק בין שבט אחד לשני שבטים אלא כונת ראב"י הוא משום דיהודה ובנימין היו מלוכה בפני עצמן ולא הי' שייכות לעשרת השבטים בענין זה ע"כ נחשבים קהל בפני עצמן, והא דקאמר בסמוך אלא י"ב שבטים איקרי קהל י"א שבטים לא איקרי קהל אין הכונה משום דאשכחן דיהודה ובנימין דהם שני שבטים נחשבים ג"כ קהל דהא איכא לדחוי' שאני התם דהוה מלוכה בפני עצמו אלא הכונה כמ"ש המרש"א דרוב שבטים ודאי איקרי קהל לכ"ע אפי' לר"מ משום דרובו ככולו

ומעתה י"ל דגם הסתמא דגמ' דיליף מקרא דיהושפט ידע ג"כ דאיכא לדחוי' דשאני ירושלים דהוה נמי בנימין והיו מלוכה בפני עצמו ולכך איקרי קהל בפני עצמו רק דס"ל לסתמא דגמ' כיון דגם שבט לוי היו במלכות יהודה דהכהנים והלוים ישבו בערי יהודה וירושלים מעת הזניחם ירבעם בן נבט כמבואר בדברי הימים ב' קפיטל י"א וכיון דכהנים ולוים לא היו באותו מעמד דיהושפט א"כ אי אפשר לומר דלכך איקרי קהל בפ"ע משום דהיו מלוכה בפ"ע דהא אכתי גם מלכות יהודה לא היו שם בשלימות דהיו חסר שם שבט לוי, אלא ודאי דגם שני שבטים בעלמא או אפי' שבט אחד איקרי קהל, אך מנלן דשבט לוי לא היו באותו מעמד דהא אפשר לומר דגם שבט לוי נכלל בתוך קהל יהודה וירושלים, אמנם י"ל דביבמות דף ו' פרש"י ד"ה ויעמוד יהושפט אותו היום נטהרו ישראל מטומאה שבידיהם, וכונת רש"י מבוארת דקשה לי' דהרי אז נתקבצו מכל ערי יהודה לבית המקדש לבקש את ד' מפני שבאו עליהם עמון למואב למלחמה כמבואר שם בדברי הימים א"כ כל מה שהיו יכולים לקרב למקום המקדש היו צריכים לקרב א"ע ולמה עמדו לפני החצר החדשה ולא נכנסו לעזרה לכך פרש"י דאותו יום נטהרו מטומאה שבידיהם והיו טבולי יום ולא היו יכולים לכנוס לפנים לעזרה, אמנם הכהנים והלוים שהיו מוכנים לעבודת המקדש והיו אוכלים תרומות ומעשרות ודאי היו נשמרים מטומאה א"כ הם ודאי עמדו בתוך העזרה לא לפני חצר החדשה ולכך מביא הגמ' מאי חדשה א"ר יוחנן שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנוס למחנה לוי' ולכך עמדו לפני החצר החדשה ולא נכנסו לפנים לעזרה אבל הכהנים והלוים דמסתמא היו טהורים ודאי היו עומדים בעזרה א"כ ודאי לא הי' באותו מעמד של יהושפט מלכות יהודה בשלימות אף דהי' שם שני שבטים שהם רוב מנין נגד שבט לוי מ"מ באותו קובץ היו שבט לוי רוב בנין דאותו קובץ הי' לבקש את ד' מפני הצר הצורר אותם ובזה הכהנים והלוים הם העיקר לעורר רחמים ע"י עבודתם בבית המקדש ותקיעת חצוצרות וכיון דלא הי' באותו מעמד רוב בנין של מלכות יהודה ואעפי"כ איקרי קהל יהודה וירושלים מוכח שפיר דגם שבט אחד איקרי קהל וכ"כ סברא זו בס' שער יוסף לעיל ד"ה הו"א עד דעבדו ב"ד בהדי רובא עיי"ש

, אמנם ראב"י אזיל לשיטתו דס"ל לקמן סוף פרקין דשבט לוי לא איקרי קהל דכל אותן שלא נטלו חלק בארץ אינם קרוים קהל והכהנים חשובו עם בפני עצמן ואין נכללים בכלל קהל כמ"ש התוס' הרא"ש לקמן הלכך נחשבים יהודה ובנימין קהל