הר שפר לה

שבטים וליכא רובא של ישראל אין מביאין כלל אפי' פר אחד, א"כ ה"ה רוב שבטים וליכא רק מיעוט מכל שבט אין מביאין פר אליבא דר"ש

ומעתה מיושב קי' המפורשים אמאי לא מוקמי ברייתא דמה הם מביאים פר אחד ר"ש אומר שני פרים דמיירי בשבט אחד וליכא רוב ישראל או ברוב שבטים והם מיעוט מכל שבט דבכה"ג מביא לר"י פר אחד ז"א דבכה"ג לא מחייב ר"ש פר כלל ומיושב ג"כ קי' התוס' דלמה לר"ש בחטאו ששה שבטים והם רובו של קהל אינו מביאים ששה פרים דהא מודה לר"י דשבט אחד איקרי קהל ז"א דדוקא לר"י דדריש הקהל ועשו א"כ מוכח דאף דלא עשו רק שבט אחד חייבין כל השבטים אבל ר"ש דדריש מלכל העם בשגגה ומכח רומיא דקראי צריך לומר דרובא בשבטים דין אחד להם עם רובא בגברי א"כ כמו דשבט אחד ורובא בגברי ליכא רק פר אחד לצבור ופר לב"ד ה"ה ברוב שבטים וליכא רובא בגברי אין מביאין רק פר אחד לצבור ופר לב"ד כי אם בדאיכא רובא בשבטים ורובא בגברי אז מביא פר לכל שבט ושבט ופר לב"ד

אמנם עדיין קשה מנלי' לר"ש דשבט אחד ברוב ישראל מביא פר דלמא קרא דלכל העם בשגגה מיירי בששה שבטים והם רובו של ישראל כמו דס"ל לרשב"א דבעי מחצית שבטים דוקא כדאיתא בירושלמי דמכילתין, בשלמא לר"י דדריש הקהל ועשו א"כ מוכח דאף דלא עשו רק שבט אחד אמרינן גרירה דשבט אחד איקרי קהל, אבל לר"ש דדריש מלכל העם בשגגה דמיירי ברובא בגברי אף דליכא רובא בשבטים מנלי' דמיירי אף בשבט אחד דלמה דוקא במחצית שבטים, וצ"ל דר"ש ס"ל מצד הסברא דאין חילוק בין ששה שבטים לשבט אחד, ומיושב הפי' המשניות להרמב"ם ז"ל הנ"ל כמובן

ומיושב ג"כ קי' התוס' אמאי לא קאמר דר"ש דריש ג"כ הקהל ועשו, ז"א דא"כ הוה משמע דאף דלא עשו רק שבט אחד מרבינן מה' דוהקריבו הקהל לחייב על כל קהל וקהל ור"ש הא לית לי' גרירה דהא קאמר ז' שבטים שחטאו מביאים ז' פרים ומיושב ג"כ קי' המרש"א אמאי לא קאמר אליבא דר"י דיליף מעשה תלוי בקהל מלכל העם בשגגה וה' דמעיני הקהל אתא לאורחי' דקרא, ז"א דא"כ מנלי' לר"י דבשבט אחד אמרינן גרירה דלמא דוקא ברובא בגברי ורובא בשבטים והא דמיבעי' אליבא דר"י אי אמרינן בשבט אחד גרירה זהו בעצמו האיבעי' אי דריש ר"י הקהל ועשו או לא, וע"ז פשיט מברייתא דס"ל לר"י גרירה בשבט אחד א"כ ע"כ צ"ל דר"י דריש הקהל ועשו

באופן אחר יש ליישב קי' המרש"א דגם לר"י נימא ג' קהלי כתיבי ומעשה תלוי בקהל יליף מהיכא דילפי ר"מ ור"ש, דהנה לכאורה יש להבין אמאי ס"ל לר"י גרירה רק בשבט שעשה בהוראת ב"ד הגדול ולא בשבט שעשה עפ"י הוראת בית דינו וצ"ל משום דהריבוי מה' דוהקריבו הקהל דאתי לגרירה לא קאי רק על עדת ישראל דהיינו ב"ד הגדול דכתיב בהדיא אבל לא לשבט שעשה בהוראת ב"ד דמרבינן לי' רק מה' דמעיני הקהל וכה"ג כתבו התוס' ב"ק דף. כ"ו ע"ב ד"ה ש"מ תרתי ושבת דף כ"ח ד"ה אלא גמר עיי"ש דריבוי לא קאי על ריבוי, וזה ניחא אי הקהל ועשו דרשינן למעשה תלוי בקהל וה' דהקהל אתא לשבט שעשה בהוראת ב"ד. אבל אי מעיני הקהל כולו אתא לשבט שעשה בהוראת ב"ד דהיינו משום דשבט אחד איקרי קהל א"כ מעיני הקהל ר"ל ב"ד של שבט אחד א"כ גם שבט שעשה בהוראת ב"ד כתיב בהדיא ואמאי לא קאי הריבוי דגרירה גם על שבט שעשה בהוראת בית דינו אלא ודאי דר"י דריש הקהל ועשו דמעשה תלוי בקהל וה' דהקהל אתא לרבויי שבט שעשה בהוראת בית דינו

ע"ב בגמרא. מאי חדשה א"ר יוחנן שחידשו דברים וכו'. ומדקדקים המפורשים מאי שיאטו דר' יוחנן הכא. עוד מקשים המפורשים על הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות שגגות שמביא ראי' דשבט אחד איקרי קהל מקרא ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים הא ראב"י דחי לה דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין

ונראה ליישב, דהנה השער יוסף הקשה לר' מאיר דס"ל דדוקא רוב שבטים איקרי קהל מה יענה להאי קרא דיהושפט דמוכח משם דעכ"פ שני שבטים איקרי קהל ולא בעינן רוב שבטים דוקא. אמנם י"ל דאף לר"מ דבעי רוב