הר שפר לד

הרמב"ם פי"ב מהלכות שגגות אבל בשבט אחד שאינו רוב ישראל אין מביאים רק פר אחד ובשני שבטים מביאין שני פרים, ומדוקדק בזה לשון הברייתא חטאו שני שבטים מביאים שני פרים חטאו ז' מביאין ז' ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהם פר, ולכאורה קשה אמאי לא קאמר בחטאו שני שבטים דשאר שבטים שלא חטאו מביאין ע"י פר, אלא ודאי דדוקא ברוב שבטים אמרינן גרירה. והא דמסיק לקמן דלר"י אף בשבט אחד אמרינן גרירה מיירי ברוב ישראל אבל בשבט אחד שאינו רוב ישראל אין מביאים רק פר אחד, אמנם מקשים המפורשים דלפי"ז קשה אמאי לא מוקי הגמ' לקמן עמוד ב' הברייתא דמה הם מביאים פר אחד ר"ש אומר שני פרים דמיירי בחטא שבט אחד וליכא רוב ישראל, וכמו כן יש להקשות לפימ"ש התוס' מנחות דף מ"ה ד"ה בשבעה שבטים דלר' יהודה חטאו ז' שבטים והם מועט מכל שבט אינו מביאים רק פר אחד א"כ קשה אמאי לא מוקי הברייתא דמה הם מביאים פר אחד בכה"ג דעשו ז' שבטים והם מועט מכל שבט דלר"י צבור מביאים פר ולר"ש שני פרים פר לב"ד ופר לצבור, עוד מקשים המפורשים על הרמב"ם בפי' המשנה שכתב ור"ש אמר וכו' ויראה שאעפ"י שלא בא בזה מקרא שכשיהי' השבט ההוא רוב הקהל שעשו בהוראת ב"ד הגדול שב"ד הגדול לבדם מביאים פר בלבד כו' וקשה הא גם לר' יהודא לא בא מקרא לשבט אחד בגרירה וא"כ אמאי לא הקדים הרמב"ם לכתוב הכי בדברי ר' יהודא שאעפ"י שלא בא בזה מקרא דשבט אחד ברוב הקהל גורר שאר השבטים דאיזה הכרח יש לר"י מקרא יותר מר"ש, ובתוס' ד"ה ור"ש מקשים אליבא דר"ש לימא ד' קהלי כתיבי ומייתר לי' חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה צריך לאהדורי אקרא אחריני מיהו ליכא למיפרך לר"מ כו', והמרש"א הקשה להיפך נימא גם לר"י ג' קהלי כתיבי כר"ש דמעיני הקהל אורחי' דקרא הוא והוראה תלוי' בב"ד ומעשה בקהל יליף לי' נמי מנעשתה לשגגה ומלכל העם בשגגה ובתוס' ד"ה כגון שחטאו ששה שבטים והן רובו תימה א"כ מ"ט דר"ש דלא מחייב אלא פר אחד הא לא אשכחן דפליג אר"י אלא דבעי נמי פר לב"ד אבל מודה מיהו לר' יהודא דשבט א' איקרי קהל

ונראה ליישב כל זה, דהנה בגמ' קאמר ורשב"א מ"ט כתיב והי' אם מעיני העדה אלמא מיעוטא וכתיב כי לכל העם בשגגה למימרא דרובא אין מיעוטא לא הא כיצד עשו ששה והן רובא של קהל או ז' אעפ"י שאינן רובו של קהל חייבין, והנה ר"י ור"ש ס"ל ג"כ רומיא דקראי וצריך לומר דחד קרא מיירי ברובא בגברי ואידך קרא מיירי ברובא בשבטים א"כ מוכח דרובא בשבטים שווין הם לרובא בגברי ודין אחד להם, והנה לר"י דדריש הקהל ועשו דמעשה תלוי בקהל א"כ משמע דעשו אפי' רק שבט אחד דהא ס"ל שבט אחד איקרי קהל וע"ז כתיב והקריבו הקהל ורבינן מה' דהקהל לחייב על כל קהל וקהל דאף אלו שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין א"כ מוכח דאף בשבט אחד אמרינן גרירה א"כ קשה הא דכתיב אשר חטאו והקריבו דדריש ר"י חטאו שני שבטים מביאין שני פרים והיינו דאשר חטא והקריבו משמע דמקריבין כמנין החוטאין כמ"ש הקרבן אהרן א"כ משמע דאין מקריבין רק כמנין החוטאים ולא אמרינן גרירה וצ"ל דהא דאמרינן גרירה בשבט אחד מיירי ברוב ישראל והא דכתיב אשר חטאו והקריבו דמשמע כמנין החוטאין מיירי במיעט ישראל וליכא ג"כ רובא בשבטים אבל ברובא בשבטים אף דליכא רובא בגברי אמרינן גרירה דהא רובא בשבטים דין אחד להם עם רובא בגברי, א"כ ע"כ קרא דאשר חטאו מיירי דליכא רובא בגברי ולא רובא בשבטים אז מביאין כמנין החוטאין, אמנם כיון דשבט אחד וליכא רוב ישראל או אפי' רק רוב שבט אחד מביאין פר אחד מקרא דאשר חטאו א"כ כיון דרובא של שבט אחד מביאים פר אחד ה"ה דמיעוט של כל שבט מז' שבטים מביאין פר אחד דהא רובא בשבטים דין אחד להם לרובא בגברי מרומיא דקראי, וכל זה לר"י דדריש הקהל ועשו אבל לר"ש דיליף מעשה תלוי בקהל מנעשתה לשגגה או מלכל העם בשגגה וחד קרא מיירי ברובא בגברי ואידך ברובא בשבטים ואז מביאים פר אחד כפשטא דקרא דפ' שלח דכתוב ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה ושעיר עזים אחד לחטאת א"כ ע"כ צ"ל הא דמרבינן מה' דהקהל לחייב על כל קהל וקהל מיירי ברובא בשבטים וגם ברובא בגברי של כל ישראל אבל ששה שבטים והם רובו של קהל או ז' והם מיעוט הקהל אין מביאין רק פר אחד אבל שבט אחד אפי' ששה