הר שפר לא

מודים בו כלל אלא בביטל מקצת וקיום מקצת מיבעי' לי'. משמע מפירושו דר"י לא פליג אשמואל, אבל בתוס' הרא"ש כתב דר"י לית לי' הא דשמואל, ואפשר לומר דלפרש"י דגריס לקמן בבעיא דר' זירא אין שבת בשביעית מהו במאי טעו בהדין קרא בחריש ובקציר תשבות בזמן דאיכא חרישה איכא שבת כו' א"כ י"ל דגם הצדוקין דרשו הכי כמ"ש התוס'. ולפי"ז איסור חרישה בשבת אינו מפורש בכתוב ולא הוה חרישה דבר שהצדוקין מודים בו, אבל תוס' הרא"ש דגריס בבעיא דר' זירא כגירסת רבינו חננאל אין חרישה וקצירה בשבת בשביעית מהו במאי טעו בהך קרא בחריש ובקציר תשבות בזמן שהחרישה והקצירה מותרות אז נוהג איסורן בשבת אבל בשביעית דכתיב שדך לא תזרע כו' לא אסירי ומשמע דעכ"פ בשאר שני שבוע מודים הצדוקין דאסורה חרישה בשבת לכך כתבו התוס' הרא"ש דר' יוסף לית לי' הא דשמואל

דף ה' ע"א. ת"ר ידעו שהורו וטעו מה הורו וכו', הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' שגגות הלכה ב' כתב בית דין שנסתפק להם אם שגגו בהוראה או לא שגגו אינם חייבין באשם תלוי שנאמר ונודעה החטאת עד שתוודע ואח"כ יתחייבו בקרבן כמו שיתבאר, והקשה הלח"מ הא מהאי קרא לא נשמע רק שאין חייבין פר חטאת עד שיודע להם במה הורו וטעו כדאיתא בברייתא בסוגיין וכן מבואר ברמב"ם לקמן פי"ד הלכה ד' אבל שיפטרו מאשם תלוי לא מוכח מהאי קרא והא דב"ד פטורין מאשם תלוי ילפינן מעל שגגתו אשר שגג מי שחטאו ושגגתו שוה יצא משוח וב"ד שצריכים העלם דבר עם שגגת מעשה, או משום דבאשם תלוי כתיב נפש וצבור אינו בכלל נפש כמו שפרש"י לקמן דף ז' עיי"ש שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע

אמנם מקור דברי הרמב"ם ז"ל נובעים מפי' הרבינו חננאל (הנדפס מחדש בש"ס ווילנא) לקמן ריש פרק ב' ד"ה נראה למי דומה צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי פי' אם הורו ב"ד ועשו ונסתפק להם אם הורו אם לאו וה"ה אם הורו ונסתפק לקהל אם עשו אם לאו לא מייתי צבור אשם תלוי דכתיב ונודעה החטאת וגו'. אבל כל אחד מביא אשם תלוי וגו'. הרי מבואר בפי' הר"ח דהא דצבור אין מביאים אשם תלוי ילפינן מן ונודעה החטאת, אמנם גם דברי הר"ח תמוהים איך נשמע מן ונודע החטאת דאין צבור מביאים אשם תלוי הא האי קרא מיירי בפר החטאת, וביותר קשה דהא מיד בסמוך כתב בפי' הר"ח דצבור אין מביאים אשם ודאי משום דבאשם כתיב נפש וצבור אין בכלל נפש א"כ אמאי לא נימא ג"כ הא דפטורין מאשם תלוי משום דצבור אין בכלל נפש

ונראה ליישב דלכאורה יש להבין בפי' הר"ח דסיים אבל כל אחד מביא אשם תלוי למה יהי' כל יחיד מחויב אשם תלוי הלא אשם תלוי אינו בא אלא למי שמחויב חטאת בנודע לו שחטא וכל זמן שלא נודע לו ודאי שחטא מביא אשם תלוי להגן עליו מן היסורים כדאיתא בכריתות דף כ"ו ע"ב והיינו כמו שפרש"י במשנה ריש שבועות ד"ה תולה להגן עליו מן היסורים שאעפ"י שאינו יודע שחטא יש לו לדאוג שכל השוגגים צריכים כפרה לכשידעו אלמא קודם ידיעה ענושים הם, אבל בצבור שעשו עפ"י הוראת ב"ד דאף אם יודעים שחטאו אין היחיד מביא חטאת יחיד רק הב"ד מביאים פר צבור ואף למ"ד צבור מביאים מבואר בכ"מ פי"ב מה"ש ה"א דמה שהצבור מביאים בשביל הב"ד הם מביאים א"כ כיון דאין עונש החטא על היחידים רק על הב"ד אמאי צריך כל אחד להביא אשם תלוי להגן עליו מן היסורים כיון דאף לכשידע אין צריכים כפרה רק הב"ד לבד, אמנם י"ל לפימ"ש הרמב"ם פי"ד מה"ש הלכה ד' ביד שהורו בשגגה ושכחו עצמו של חטא שהורו בו אעפ"י שהם יודעים בודאי שחטאו בשגגה ואעפ"י שהעם מודיעים אותם ואומרים להם בכך וכך הוריתם לנו הם פטורים והעושים על פיהם חייבין בפני עצמן שנאמר ונודעה החטאת אשר חטאו עלי' ולא שיודיעו אותן החוטאין כו'

והנה הא דסיים הרמב"ם והעושים על פיהם חייבין בפני עצמן אינו מבואר בברייתא בסוגיין רק הרמב"ם כתב זאת מסברתו (וכן מבואר בפי' רבינו חננאל ריש מכילתין למעיין היטב כי יש שם חסרון בדפוס) כיון דאנן קיימ"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב רק היכי דעשו רוב צבור אז נסתלק חיוב הקרבן מכל יחיד וחל על הב"ד אבל כל זמן שאין הב"ד יודעין במה חטאו דאין חייבין להביא פר עדיין לא נסתלק חיוב