הר שפר ל

הדין המבואר במשנה וילפינן לי' מקרא דבעוקר כל הגוף פטור שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף ואח"כ ביאר דכל דבר המפורש בתורה חשיב עוקר כל הגוף אבל בעוקר אב מאבות מלאכות שאין מפורש בתורה חייבין דעיקר תלוי אם הוא דבר מפורש בתורה או לא כנ"ל

ובזה מיושב ג"כ מדוע השמיט הרמב"ם ז"ל בעיא דר' זירא אמרו אין שבת בשביעית מהו, וכבר עמד בזה הלח"מ, ולפי הנ"ל ניחא דלפי האמור דהעיקר תלוי אם הצדוקין מודים בו או לא א"כ קשה על איבעי' דר' זירא ממ"נ אי הצדוקין מודים דיש שבת בשביעית א"כ בלאה"כ פטורין דהוה דבר שהצדוקין מודים בו ואי אין הצדוקין מודים בו א"כ חייבין אף דהוה עוקר כל הגוף כמו בתו מאנוסתו, וצ"ל דר"ז לית. לי' הא דשמואל ובפרט לגי' תוס' הרא"ש דר"ז בעי' באת"ל איבעי' דר' יוסף עיי"ש, א"כ כיון דר' יוסף לית לי' הא דשמואל כנ"ל כמו כן ר"ז לית לי' הא דשמואל א"כ הרמב"ם ז"ל דפוסק כשמואל דהעיקר תלוי אם הצדוקין מודים בו שפיר השמיט בעי' דר' זירא אין שבת בשביעית אם חשיב עוקר כל הגוף או לא דאין נ"מ מזה כיון דהעיקר תלוי אם הצדוקין מודים בו או לא

ובזה יהי' מיושב ג"כ קי' עצומה שהקשה בס' מגן גבורים לקמן דף ח' ע"א דמנ"ל דמשיח בע"ז אינו חייב אלא בביטל מקצת וקיום מקצת דהא לא איתקש משיח לצבור אלא בשאר מצות כדמשמע מסוגיות הש"ס שם דפריך אשכחן צבור יחיד נשיא ומשיח מנ"ל בע"ז דבעי דבר שזדונו כרת אלמא דמשיח בע"ז לא איתקש לצבור עיי"ש, ואין לומר דאה"נ דחייב אפי' בעקירת כל הגוף ואינו שוה לצבור אלא לענין דבעי הוראה דילפינן מקרא דבחטאה בשגגה לקמן דף ז' ע"ב שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה"ש דמשוח בע"ז בעי ביטל מקצת וקיום מקצת עיי"ש שהאריך ביושב קי' זו

ולפימ"ש ניחא כיון דידעינן מקרא דבחטאה בשגגה דמשיח בע"ז בעי הוראה א"כ שפיר ידעינן מצד הסברא דאם טעה והורה בעקירת כל הגוף דהיינו דבר מפורש שהצדוקין מודים בו פטור כמו בשאר מצות דפטור משום דלא הוה הוראה מעליא ואין זה ילפותא גמורה רק גילוי מלתא בעלמא הוא דזה לא חשיב הוראה משום דזיל קרי בי רב הוא

אמנם זה דוקא לשמואל דס"ל הטעם בעקירת כל הגוף פטורין משום דהוה דבר שהצדוקין מודים בו ולא חשיב הוראה א"כ ה"ה משיח בע"ז דבעי הוראה פטור בעוקר כל הגוף דזיל קרי בי רב הוא אבל לר' יוסף דלית לי' הא דשמואל כמ"ש התוס' הרא"ש והא דבעוקר כל הגוף פטורין הוא מגזה"כ א"כ משיח בע"ז דליכא גזירת הכתוב אין חילוק בין עוקר כל הגוף ובין ביטל מקצת ובכל גוונא חייב משיח בע"ז אפי' לרבנן דס"ל לקמן דמשיח בע"ז בעי הוראה והא דכתב הרמב"ם ז"ל דמשיח בע"ז בעי ביטל מקצת היינו משום דפוסק כשמואל דבעינן דבר שאין הצדוקין מודים בו כנ"ל

ולפי"ז יש לבאר פלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין דף ס"א ע"ב דרבא מוקי לה שגגת מעשה דמשיח בע"ז אליבא דרבי באומר מותר לגמרי והעלם דבר אליבא דרבנן בביטל מקצת, ואביי מוקי לה שגגת מעשה בע"ז מאהבה ויראה, ולכאורה אין מובן אמאי לא ניחא לי' לאביי. לאוקמי כרבא, וכבר עמדו בזה המפורשים, ולפי האמור י"ל דאביי ס"ל כר' יוסף דלא בעינן דבר שאין הצדוקין מודים בו א"כ משיח בע"ז לא בעי ביטל מקצת אפי' לרבנן דרבי ולכך מוקי לה בעובד מאהבה ויראה אבל רבא ס"ל כשמואל דבעינן דבר שאין הצדוקין מודים בו א"כ גם משיח בע"ז בעי ביטל מקצת ולכך מוקי לה שגגת מעשה אליבא דרבי בעוקר כל הגוף והעלם דבר אליבא דרבנן בביטל מקצת, ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה הבאר שבע לקמן דף ז' ע"ב ד"ה ואלו משיח בע"ז לא קתני מתניתין מני רבי הוא למה לא דקדק כן במשנה הקודמת דקתני נמי ולא בע"ז עד שיורו לבטל מקצת ואלו משיח בע"ז לא קתני מתניתין מני רבי הוא עיי"ש, ולפי הנ"ל ניחא משום דאליבא דר' יוסף גם לרבנן לא בעי משיח בע"ז ביטל מקצת א"כ אתיא המשנה לדידי' גם אליבא דרבנן ולכך דייק בפשיטות טפי מהך משנה דלא קתני דמשיח בע"ז בעי העלם דבר מתניתין מני רבי הוא. ברש"י ד"ה בעי ר"י אין חרישה בשבת מהו הכא לא מיבעי' לר"י בדבר שאין הצדוקין