הר שפר כט

מקצת פטור אלא ודאי משום דדבר שלם לא שייך להתעלם דזיל קרי בי רב הוא א"כ ה"ה בכל דבר שהצדוקין מודים בו פטורין מה"ט דזיל קרי בי רב הוא ואף למאן דלא דריש טעמא דקרא כבר כתב המרדכי בפ' הגוזל עצים דהיכא דהוה דבר תמוה כ"ע דרשו טעמא דקרא, וזהו דוקא לבתר דגלי לן קרא דבעוקר כל הגוף פטורים אבל אי לא מיעט קרא דבעוקר כל הגוף פטורין לא הוה ידעינן חידושי' דר"י א"ש, ולפי"ז אין תלוי כלל אם הוא עוקר כל המצוה או לא רק אם הוא דבר מפורש בכתוב דגם הצדוקין מודים בו או לא וכ"כ בזקן ממרא דגלי לן קרא דבעוקר כל הגוף פטור העיקר תלוי אם הוא דבר מפורש אז פטור הזקן ממרא משום דלא הוי הוראה מעליא אבל אם אין מפורש בכתוב כגון בתו מאנוסתו חייב הזקן ממרא אף דעוקר כל המצוה

וראי' ברורה לזה דהרמב"ם ז"ל בהקדמה לפי' המשניות כתב שבעת תנאים כשישלמו כולם יהיו ב"ד חייבין פר והתנאי הרביעי שלא יטעו בדבר המקרא או במה שיורה עליו המקרא ולא הוזכר כלל מענין ביטול מקצת וקיום מקצת ומשמע דהעיקר תלוי אם הוא דבר מפורש שהצדוקין מודים בו זה חשיב עוקר כל הגוף ואם הוא דבר שאין הצדוקין מודים בו חשיב ביטל מקצת

ועוד יש הוכחה לזה מש"ס לקמן ע"ב או שלא הי' מופלא של ב"ד שם מנלן אמר רב ששת וכן תנא דבי ר"י מפני מה אמרו הורו. בדבר שהצדוקין מודים בו פטורין מפני שהי' להם ללמוד ולא למדו לא הי' מופלא. של ב"ד שם נמי פטורין מפני שהי' להם ללמוד ולא למדו, ולכאורה קשה על רב ששת דתלי טעמא שלא הי' מופלא של ב"ד שם בטעמא דהורו בדבר שהצדוקין מודים בו דתלי תניא בדלא תניא דלא הי' מופלא של ב"ד שם תניא במתניתין והורו בדבר שהצדוקין מודים בו הוא מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכה"ג פריך ר' יוסף שבת דף כ"ב ובכ"ד, אלא ודאי דהאי דינא דהורו בדבר שהצדוקין מודים בו נלמוד מקרא ונעלם דבר ולא כל הגוף כנ"ל וטעמא משום דזיל קרי בי רב הוא והיינו משום דהי' להם ללמוד וחשיבו קרוב למזיד ומני' נלמוד כשלא הי' מופלא של ב"ד שם נמי פטורין מפני שהי' להם ללמוד וחשיבו קרוב למזיד

ובזה ניחא דהכא פרש"י בד"ה מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל דבר ותנן באלו הן הנחנקין האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור כו' דהיינו מן הדבר ולא כל דבר ובסנהדרין דף פ"ח ע"ב פרש"י האומר אין תפילין פטור דאין זו הוראה דזיל קרי בי רב הוא ולפי האמור ניחא דדא ודא אחת היא דטעמא דקרא דפטור העוקר כל הגוף משום דאין זו הוראה דזיל קרי בי רב הוא והוכרח רש"י לפרש כן בסנהדרין כדי שלא תיקשה אמאי דאמרינן בסנהדרין ה דין בתו מאנוסתו דחייב הזקן ממרא אף דעוקר כל הגוף כמו האומר אין תפילין דבתו מאנוסתו הוא מצוה אחת מתרי"ג מצות כמו תפילין ולכך פרש"י דעיקר הטעם דפטור בעוקר מצות תפילין משום דזיל קרי בי רב הוא וזה לא שייך בבתו מאנוסתו דאין מפורש בכתוב רק דילפינן בגז"ש

ועפ"ז יש לפשוט ג"כ מה שנסתפק בס' חפץ ד' באם שגגו הב"ד והתירו ה' עינויים ביוה"כ דהוי עוקר כל הגוף אמנם הוא דבר שאין הצדוקין מודים בו דהם ס"ל כדקס"ד דש"ס יומא דף ע"ב תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצינה כדי שיצטער כו' אם חייבין ב"ד פר בהוראה או לא עיי"ש, ולפימ"ש יש ראי' דחייבין כמו בבתו מאנוסתו דחייב הזקן ממרא אף דהוי עוקר כל הגוף משום דהוי דבר שאין הצדוקין מודים בו וה"ה בעינוי יוה"כ, ולפי"ז לכאורה אין מקום לאיבעי' דר' יוסף אין חרישה בשבת מהו מי אמרינן כיון דקא מודי בכולהו מילתא כביטל מקצת וקיום מקצת דמי וכו' כיון דעיקר תלוי אם הוא דבר שהצדוקין מודים בו חשיב עוקר כל הגוף ואם הוא דבר שאין הצדוקין מודים בו חשיב ביטל מקצת וקיום מקצת

אמנם כבר כתב בתוס' הרא"ש דר' יוסף לית לי' הא דשמואל דאמר אין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודים בו וברייתא דתנא דבי ר' ישמעאל לא שמיע לי' לר' יוסף

ומעתה מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל דהוא פוסק כשמואל וכברייתא דתנא דבי ר"י דעיקר תלוי אם הוא דבר שהצדוקין מודים בו ולכך הביא תחלה