הר שפר כד

הוראה שיצאה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור אף שהוא אינו מצטרף עם רוב הצבור לפי שלאחר שנודע להם עשה זה אפיה"כ פטור היחיד משום דהיכא שעשו רוב צבור עפ"י ב"ד חל חיוב הקרבן על הב"ד ונסתלק חיוב הקרבן מכל יחיד ולכך קאמר לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והיינו אף שהוא אינו מצטרף עם רוב הצבור להתכפר עמהם אפיה"כ פטור מקרבן יחיד הואיל ותלה בב"ד ועשה אחר שחטאו רוב הקהל על פיהם שכבר נתחייבו ב"ד בקרבן נסתלק חיוב קרבן מכל יחיד כמבואר בהשגת הראב"ד פי"ד מה' שגגות הלכה ה' עיי"ש, ולפי"ז מיושב קי' התוס' שבת הנ"ל דהסוגיא בשבת דאמרו לה משמי' דר"י א"ר דלר"ש זא"י וזא"י פטור אזלא אליבא איכא דאמרי דר"י אמר רב דהכא דס"ל כרבי אליבא דר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב והנך אמרי לה משמי' דאביי ואמרי לה במתניתא תנא ס"ל כלישנא קמא דר"י אמר רב דס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ולכך אמרי רק משמי' דאביי כמובן. ועי' במגיני שלמה שבת דף צ"ג, ולפי"ז לאיכא דאמרו דר"י א"ר שפיר י"ל דבין שהביאו כפרתן קאי על הקרבן שמבאים הב"ד והרבותא הוא לא מיבעי' היכן שעדיין לא הביאו הב"ד כפרתן שעדיין לא נסתלק חיוב הקרבן מהב"ד פשיטא שלא חל חיוב קרבן על האי יחיד שעשה על פיהם אלא אפי' הביאו כפרתן ונסתלק חיוב הקרבן מהב"ד אפיה"כ פטור האי יחיד כל כמה דלא נודע לו מחזרתן ומעתה לא קשה קי' הש"ס כיון דגבי להו הוה לי' הודע, אמנם קי' הש"ס הוא ללישנא קמא דר"י א"ר דס"ל לר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור א"כ אין שום רבותא בהא דהביאו ב"ד קרבן שלהם דהא לא תלי טעמא בחיוב ב"ד רק דפטור מפאת יחיד שעשה עפ"י ב"ד פטור אפי' היכי שלא עשו רוב צבור על פיהם וליכא שום חיוב על הב"ד, ולפי"ז מיושב קי' הנ"ל דעל ר"ש גופא לא קשה די"ל טעמא דר"ש כאיכא דאמרי דר"י אמר רב וקי' הש"ס הוא ללישנא קמא דרב כנ"ל

דף ד' ע"א בגמ' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבע"י נתכפר לו ספק משחשיכה נתכפר לו ופרש"י שהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה וכו' ופי' המרש"א כונתו משום דבין יממא וליליא לא טעו אינשי אלא או יממא או בין השמשות וכיון דאינו אלא כהרף עין ליכא למיתלי בי' ובתוס' הרא"ש פי' דמוקמינן היום בחזקתו ה"נ מוקמינן האיש בחזקתו קמא ותולה בב"ד הוא ולא פושע דלא עלתה בדעתו שיחזרו בהם הב"ד, ורבינו חננאל פי' משום דכהנים זרוזין הם ובחזקת מתכפר קאי, והנה לכל הפירושים קשה מהא דאיתא בתוספתא פ"ב דכריתות המביא חטאתו ושחטה ספק נזרק הדם ספק לא נזרק הדם יצא אם הי' מחוסר כפורים ספק חשיכה ספק לא חשיכה הרי זה מביא חטאת העוף ספק ע"כ והרי בספק נזרק הדם ספק לא נזרק לא שייך סברת רש"י ולא סברת התוס' הרא"ש א"כ למה יצא ופטור מאשם תלוי וכן קשה לסברת התוס' הרא"ש דמוקמינן היום בחזקתו א"כ למה צריך במחוסר כיפורים להביא חטאת העוף בספק חשיכה הא איכא חזקת היום א"כ יהא מותר לאכול קדשים בלי חטאת העוף ספק וכ"כ קשה לפי' רבינו חננאל דכהנים זרוזין הם ובחזקת מתכפר קאי א"כ למה צריך להביא חטאת העוף ספק וצ"ע

אולם לולי פי' הראשונים ז"ל הי' אפשר לומר דיש חילוק בין ספק חטא דמביא אשם תלוי ובין ספק נתכפר דאינו מביא אשם תלוי וכן הוא להדיא בירושלמי פ"א דפסחים ה"ב א"ר יודן כל הספיקות ר' נתן אינון חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו בערב פסח אחר התמיד ספק ביום זרק ספק בלילה זרק דאפי' אליבא דרבנן הפסח כשר דספק כפרה כיפר ומותר לאכול בקדשים ואפי' אכילה איתנהו בי', והנה מה שפי' דבספק נתכפר מותר לאכול בקדשים, דבריו תמוהים דהא מבואר בתוספתא הנ"ל דמחוסר כפורים ספק חשיכה ספק לא חשיכה הרי זה מביא חטאת העוף ספק וכל זמן שלא הביא חטאת העוף ספק אסור לאכול קדשים, אלא ודאי כונת הירושלמי בחטאת ואשם הבאים על החטא וספק אם נתכפר אין צריך להביא חטאת ואשם אחר דבאלו גם רבנן מודו דאכילה לא מעכבא בהו א"כ אסור לו להביא קרבן מספק דהוי ספק חולין בעזרה ופטור ג"כ מאשם תלוי דדוקא בספק חטא מביא אשם תלוי אבל לא בספק נתכפר, והחילוק בזה י"ל לפי"מש