הר שפר כג

שבע ד"ה הא שתיק מישתק חייבין עיי"ש אמנם לפי"ז תו לא צריך רבויא דכל דקאי אעדת ישראל לרבות כל הנועדים לכך אפי' הם מאה דבשלמא אי בעינן דוקא שיורו כולם אז הי' צריך רבויא לרבות כל הנועדים לכך והיינו דגם אותן שאינם מן הסנהדרין עצמם בעינן שיורו ג"כ דמצד הסברא הו"א דלא בעינן רק הוראת ב"ד הגדול לבד אבל לפי האמת דלא בעינן שיורו כולם דגם בשתקו מועטים מהסנהדרין חייבים רק שלא יהי' חולק עליהם דאז חשיבי קרוב למזיד א"כ פשיטא דאין שום סברא לחלק בין אם החולק מסנהדרין עצמם או גמיר וסביר אחר שאינו מהסנהדרין כמובן ולכך מפרש הגמ' אלא מאי כל עדת ישראל דלפי האמת דאיתותב ר' יונתן ולא בעינן שיורו כולם דוקא א"כ מאי צריך רבויא דכל דקאי אעדת ישראל וקאמר דרבויא דכל אתא לאשמעינן דבעינן שיהי' כל הסנהדרין בשעת הוראה. ואם חסר א' מהם אפי' הקטן שבכולם לא חשוב הוראה לענין פר כמו שפרש"י לקמן במתניתין ומעתה מיושב הכל כמובן

שם. מיתבי פר העלם דבר כו' אמאי כיון דגבו להו הוה לי' הודע כו' ואיבעית אימא רב כאידך תנא ס"ל כו' הנה מלשון הש"ס משמע דהקושיא הוא לרב והוא תמוה הא גם לולא דברי רב יהי' טעמא דר"ש מאיזה טעם שיהי' קשה על ר"ש הא הוה לי' הודע וליכא למימר דלולא דברי רב הוה אמרינן דזהו באמת טעמא דר"ש דפטור משום דהוה לי' הודע והרי הוא מזיד דזה לא צריך ר"ש לאשמעינן דפשיטא דמזיד לאו בר קרבן הוא

ונראה ליישב. דלכאורה יש להקשות מאי פריך כיון דגבו להו הוה לי' הודע הא ר"ש ס"ל לקמן במתניתין דף ה' דצבור מביאין וגם ב"ד מביאין פר וזה פשיטא דהא דאמר ר"ש בתחלה גובין עליהם היינו הקרבן צבור אבל פר של ב"ד צריכים הב"ד להביא משלהם כמבואר בירושלמי דפרקין הלכה ח'. א"כ י"ל הא דאמר ר"ש במתניתין בין שהביאו כפרתן קאי על הקרבן של הב"ד היינו שהב"ד הביאו כפרתן משלהם קודם שהספיקו לגבות מהצבור על קרבן הצבור, אמנם י"ל דלכאורה מאי נ"מ אם הביאו כפרתן או לא הביאו כפרתן הא האי יחיד אין מצטרף עם רוב הצבור לפי שלאחר שנודע להם עשה זה כפרש"י, וצ"ל דהרבותא הוא משום דהו"א כיון דכבר הביאו כפרתן מפרסמא מלתא טפי ולא חשיב האי יחיד תולה בב"ד כפרש"י לקמן בסמוך קמ"ל דאפיה"כ חשיב לי' ר"ש תולה בב"ד כל כמה דלא נודע לי' מחזרתן, וזה שייך דוקא בקרבן שמביאים צבור דמפרסמא מלתא אבל בקרבן שמביאים ב"ד דלא מפרסמא מלתא כדאי' בסמוך בגמ' א"כ ליכא שום רבותא, וע"כ צ"ל דבין שהביאו כפרתן קאי על קרבן שמביאים הצבור א"כ שפיר פריך כיון דגבי להו הוה לי' הודע

והנה בשבת דף צ"ב ע"ב אר"י אמר רב ואמרי לה אמר אביי ואמרי לה במתניתא תנא זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב ור"י ור"ש פוטרין זה אינו יכול וזה אינו יכול ר"י ור"מ מחייבין ור"ש פוטר ומפרש הש"ס במאי קמיפלגי בהאי קרא אם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה ר"ש סבר תלתא מיעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למיעוטי זא"י וזא"י, ור' יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ור"ש לטעמי' דאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכו' וכתבו בתוס' ה"ג ור"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד לא צר קרא ול"ג ר"ש לטעמיה דאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב כדפירש בקונטרס דהא תנן בהדיא בפרק קמא דהוריות הלך ועשה על פיהם בין הביאו כפרתן בין לא כו' ר"ש פוטר ומפרש טעמא תולה בב"ד אונס הוא, אמנם י"ל קי' התוס' דבירושלמי שם בפ' המצניע פליגי רבי ור' אלעזר בר' שמעון דרבי ס"ל אליבא דר"ש זא"י וזא"י פטור וראב"ש ס"ל אליבא דאבוהו דחייב א"כ לראב"ש אליבא דר"ש י"ל דאתא חד מיעוטי ליחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור, ולפי"ז י"ל דהני שני לשונות של אר"י אמר רב בסוגיין פליגי בפלוגתא דרבי וראב"ש דלישנא קמא דר"י א"ר ס"ל כראב"ש דלר"ש זא"י וזא"י חייב א"כ יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ולכך מפרש טעמא דר"ש הואיל וברשות ב"ד הוא עושה ולאיכא דאמרי דר"י א"ר ס"ל כרבי דלר"ש זא"י וזא"י פטור א"כ יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ולכך מפרש טעמא דר"ש דכל