הר שפר כא

בני קרבן נינהו פשיטא שמצטרפין למיעוט אחר ואין סברא לחלק בין ידיעה אחת לשתי ידיעות רק האיבעי' הוא אם נאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדמסיק רב פפא לעיל א"כ המיעוט הראשון כשנודע להם שחטאו לאו בני קרבן נינהו ולהכי יש סברא לומר דאף שאח"כ עשו עוד מיעוט אחר אין מצטרפין כיון דשתי ידיעות נינהו כמובן ושפיר שייכא איבעי' זו בשמעתין משום דכל האיבעי' סובבת והולכת אי נאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומעתה הרמב"ם ז"ל דפוסק יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב לכך פוסק דמצטרפין אף שהיו להם ידיעה בינתים

ע"ב גמרא, אמר ר' יונתן מאה שישבו להורות כו'. הקשה הבאר שבע היכי משכחת לה מאה שישבו להורות הא אין מוסיפים על סנהדרין של שבעים ואחד מכש"כ דבתחלה אין מושיבין יותר מע"א עיי"ש שהאריך בזה, וכן הקשה המשנה למלך פ"ט מהלכות סנהדרין

וי"ל דהנה בסמוך פרש"י כגון שהרכין האי אחד מהם או תלמיד בראשו ומשמע מדבריו דקי' הש"ס ואמאי הא לא נגמרה הוראה היא ג"כ מתלמוד שהגיע להוראה, ולכאורה מנ"ל לרש"י זה וי"ל דקשה לי' קי' הב"ש הנ"ל דהיכי משכחת לה מאה שישבו להורות וניחא לי' דגם התלמודים היושבים ודנין לפני החכמים הם בכלל שישבו להורות כדאמרינן בסנהדרין דף ל"ו דבהוראה הרב ותלמידו מונין להם שנים עיי"ש ושפיר משכחת מאה שישבו להורות' א"כ קי' הש"ס הוא ג"כ מתלמוד שהגיע להוראה ולכך פרש"י שהרכין האי אחד מהם או תלמוד בראשו כמובן

שם. האי הוא דחייב הא אחר פטור אמאי הא לא נגמרה הוראה. יש להרגיש אמאי צריך לדייק הא אחר פטור הא יכול לדייק מני' ובי' למה לי הטעם מפני שלא תלה בב"ד תיפוק לי' דלא נגמרה הוראה וא"ל דהטעם מפני שלא תלה בב"ד קאי אתלמוד הא מפרש"י ד"ה כגון שהרכין משמע דהקי' והא לא נגמרה הוראה קאי גם אתלמוד

ונראה ליישב, דלכאורה קשה מנ"ל להמקשה דהאי ונודע לאחד מהם שטעו מיירי שידע בשעת הוראה שטעו דלמא הכונה שאחר הוראה נודע לו שטעו כמו במתניתין לקמן בסמוך הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהם דהכונה שאחר הוראתם ידעו שטעו וה"ה הכא מיירי דאח"כ נודע לו שטעו אבל בשעת הוראה נגמרה הוראה בהסכמת כולם אמנם י"ל דבס' באר שבע דקדק במתניתין ריש מכילתין אמאי קתני הרי זה חייב ולא קתני חייב כמו ברישא דקתני פטור ולא תני הרי זה פטור ותי' דנקוט הרי זה לדיוקא האי הוא דחייב הא אחר פטור כדדייק הגמי לקמן עכ"ל. ולפי"ז ע"כ צ"ל דהאי ונודע לאחד מהם שטעו מיירי בשעת הוראה דאשמעינן רבותא דאף דלא נגמרה הוראה בהסכמת כולם בפירוש רק דשתיק או הרכין בראשו אחד מהם אפיה"כ אחר שלא ידע שטעו פטור, אבל אי האי ונודע מיירי לאחר הוראה א"כ ליכא שום רבותא, ומעתה מיושב ג"כ אמאי לא דייק מני' ובי' ל"ל הטעם מפני שלא תלה בב"ד, משום דהוה אפשר לשנויי דהאי ונודע היינו לאחר הוראה לכך דייק מלישנא יתירה דתני ה"ז חייב לאשמעינן הא אחר פטור א"כ ע"כ האי ונודע לאחד מהם שטעו מיירי בשעת הוראה

שם. ה"נ כגון שהרכין האי אחד מהם בראשו. והקשה התוס' הרא"ש תימה אמאי קתני ואמר להם טועין אתם פטורין ליתני רבותא טפי ונודע לאחד מהם שטעו ושתק פטורים, ועוד יש לדקדק בלשון הגמ' ה"נ כגון שהרכין בראשו בשלמא לעיל שפיר מיירי בהרכין בראשו אבל הכא לא מיירי בהרכין בראשו ואדרבה הכא מיירי דאמר להם טועין אתם, והכי הול"ל לא תימא הא שתק חייבין אלא אימא הא הרכין בראשו חייבין

אמנם נראה ליישב כ"ז ברווחא. דהנה לכאורה יש להקשות עוד מנלי' להמקשה לדייק הא שתיק מישתק חייבין דלמא גם בשתק פטורין והא דנקט טועין אתם משום דסתמא דמלתא דאם ידע אחד מהם שטעו אומר להם טועין אתם ובפרט שמחויב לברר להם טעותם להפרישם מאיסורא

ע"כ נראה דאין כונת המקשה דאם נאמר דגם בשתק פטורין אמאי לא קתני במתניתין רבותא דאם שתק אחד מהם פטורין אלא דקי' הגמ' כאן הוא כמו קי' הגמ' לעיל האי הוא דחייב הא אחר פטור ואמאי הא לא נגמרה הוראה והיינו דלר' יונתן לא משכחת לה הוראה בידע אחד מהם שטעו דאם אמר להם טועין אתם או שתק א"כ לא הורו