הר שפר כ

כולה, אמנם זה דוקא בחטאו רוב צבור בע"ז דחייבה התורה פר ושעיר אבל בחטאו מיעוט צבור בע"ז דאין חייבין פר ושעיר שוב חזר לכללו והרי הוא בכלל שאר מצות ושפיר מצטרפים לחיוב פר כמו במיעוט בחלב ומיעוט בדם, ומיושב קי' התוס'

ומעתה מיושב ג"כ קי' מהרש"א דלכך לא פרש"י דאין קרבנם שוה דבע"ז מייתי פר ושעיר משום די"ל דזה דוקא בחטאו רוב צבור דחמור טפי הלכך חלוקים בקרבנם אבל בחטאו מיעוט צבור דלא חמיר כולי האי שפיר י"ל דע"ז ג"כ הוא בכלל שאר מצית והיה דומיא דמיעוט בחל ומיעוט בדם דאין חלוקים בקרבנם ומצטרפים לכך פרש"י דחזינן דגם מיעוט בע"ז חמיר טפי משאר מצית בשגגת מעשה דבע"ז צריך להביא שעירה דוקא ולא כשבה לכך גם בהוראה אין מצטרפים

, ודברי הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' שגגות הלכה ד' הנ"ל שפוסק מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז מצטרפין והראב"ד בהשגות הקשה עליו דהא הוה איבעי' דלא איפשיטא ואין להביא קרבן מספק, אפשר ליישב בדרך זה דהלח"מ שם כתב בשם מהר"ם מטראני דהאיבעי' בגמ' מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז הוא דוקא היכי דהורו ב"ד בחלב ועשו מיעוט הקהל וידעו ב"ד שטעו וחזרו והורו בע"ז ועשו מיעוט אחר דהיו להם שני ידיעות אבל אם לא ידעו בינתים שטעו דלא הי' להם רק ידיעה אחת פשיטא דמצטרפין כיון דטעו רוב ישראל בהוראה ב"ד אפי' הוי שני איסורין חלוקין מצטרפין והנה בירושלמי פ"ק דמכלתין הלכה ב' איתא שתי הוריות בעבירה אחת מה הן שיצטרפו היך עבידא כו' אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשני' על דעתי' דר"מ חייבין על דעתי' דר"ש פטורין ומפרש הפני משה דהורו ב"ד חלב מותר ועשו מיעוט הקהל וידעו שטעו וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר דלדעת ר"מ דאזלינן בתר חטא חייבין ולדעת ר"ש דחטאה וידיעה בעינן ומרובין ונתמעטו פטורין ה"נ פטורין משום דהוי שני ידיעות ולפי"ז י"ל דגם בש"ס דילן דאיבעי' לן אם מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז מצטרפין היכי דהיו להם שני ידיעות הוא דוקא אליבא דר"ש דאזיל אף בתר ידיעה אבל לרבי מאיר דהוא ת"ק דר"ש דבתר חטא אזלינן פשיטא להו דאין חילוק בין שתי ידיעות בין ידיעה אחת וכיון דחטאו רוב צבור עפ"י ב"ד אפי' הוי שני איסורין חלוקין מצטרפין, א"כ הרמב"ם ז"ל דפוסק כת"ק דר"ש דבתר חטא אזלינן ולא בתר ידיעה ע"כ פוסק בפשיטות דאפי' מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז והיו להם שני ידיעות ג"כ מצטרפין, ועוד י"ל בדעת הרמב"ם ז"ל, ונקדים דברי רש"י לעיל בסמוך ד"ה מיעוטין ונתרבו מאי כגון שהורו ב"ד ועשו מיעוט קהל כו' דהני מיעוטין ונתרבו לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו דמיעוטין כי חטאו בהוראה לאו בני קרבן נינהו דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור אבל כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו נעשו בני קרבן ומחייבי לאתויי כשבה או שעירה כו' וכתבו התוס' פרש"י בעיין דהני לאו בני קרבן כמו משיח ונשיא אבל מרובין ונתמעטו כבר הוי בני קרבן, ולא נהירא דאפילו מרובין ונתמעטו כי נתמעטו לאו בני קרבן נינהו אם לא דבתר חטאה אזלינן אבל התם תרווייהו בני קרבן נינהו, אלא מש"ה מיבעי' לי' במיעוטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי' ר"ש מודה דפטור כדפי' ואזיל עכ"ל, ולכאורה יש ליישב קי' תוס' בפשיטות דכהן משיח שחטא עד שלא נתמנה בשגגת מעשה ואח"כ נתמנה לאו בר קרבן הוא דכהן משיח אינו חייב בשגגת מעשה לבד אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה א"כ הוה שפיר דומיא דמרובין ונתמעטו כמובן, אמנם יש להבין מה הכריח לרש"י לפרש דאיבעי' הוא משום דלא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו ולמה לא מפרש כפי' התוס' דהאיבעי' הוא אם ר"ש אזיל בתר ידיעה לחודא או דבעי חטאה וידיעה, אמנם י"ל משום דיש לדקדק מה שייכות להאי סוגיא הכא בשמעתין דמיירי לענין יחיד התולה בב"ד והו"ל להש"ס לקבוע סוגיא זו לקמן בהורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם או בפרק שלישי בפלוגתא דר"ש ורבנן אבל הכא בשמעתין אין לו שום שייכות לכך פרש"י דאיבעי' הוא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ושפיר שייכא איבעי' זו בשמעתין, ומעתה יש לדקדק הא איבעי' זו אי שתי ידיעות מצטרפין לקרבן צבור ג"כ אין לו שייכות לשמעתין והו"ל להש"ס לקבוע איבעי' זו לקמן בשמעתא דהורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם, וצ"ל דס"ל להש"ס דאם נאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אין מקום לאיבעי' זו כיון דגם המיעוטין