הר שפר יט

בחידושי הרשב"א יבמות שם דמפרש אלו הורו ב"ד בדבר שהיו מוחזקים בו עד היום לאיסור כחלב ודם והתירו והדר חזו טעם לאיסורא ולאיקומא אחזקת איסור קמא כי הדר חזו להתירא לא משגחינן בהו כיון דאיתחזק איסורא ואינהו נמי בתר דשרי חזו בי' טעמא לאיסורא לא עדיף האי טעמא בתרא מטעמא קמא וקיימא אחזקתא קמייתא עכ"ד וקשה מסוגי' דהכא דמיירי ג"כ בכה"ג דהב"ד התירו דבר שהיו מוחזקים בו עד היום לאיסור וחזרו בהן אפיה"כ כי הדרו שרו סמכינן עלי'. אולם בפי' רבינו חננאל מביא שני גירסת באיבעי' דסוגיין גירסא אחת כדאיתא בש"ס שלנו הורו ב"ד וחזרו בהן דהיינו שהי' ידיעה בינתיים ואיבעי' היא אי שתי ידיעות מצטרפין וגירסא אחרת הורו בי"ד ועשו מיעוט הקהל וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר ופי' הר"ח שלא הי' ידיעה בינתים שטעו רק שבפעם ראשונה לא פשטה הוראה רק במיעוט הקהל והורו עוד הפעם ופשטה הוראה במיעוט אחר והאיבעי' היא אי שתי הוריות מצטרפין א"כ י"ל דהר"מ בר יוסף גורס ג"כ כהאי גירסא דהיבעי' היא אי שתי הוריות מצטרפין

ברש"י ד"ה או דלמא ובד"ה במיעוט בתרא בע"ז וכתב המהרש"א וה"ה דהומ"ל דבהוראה גופא הוה קרבנם שוה ובין אכלו רוב צבור חלב ובין אכלו דם בהוראה מייתי פר משא"כ בע"ז דמייתי פר ושעיר כו', ולכאורה אפשר ליישב קי' המהרש"א דהתוס' ד"ה והורו בע"ז הקשו וצ"ע מה יביאו כיון שאין קרבנותיהם שווין כו' ובשער יוסף כתב בשם מהר"י קרקוס לתרץ קי' התוס' דהך איבעי' מיעוט בחלב ומעוט בע"ז אינו לענין שיצטרפו לקרבן צבור דהא לא אפשר כיון דאין קרבנותיהם שווין אך האיבעי' היא לפטרם מקרבן יחיד דאם נימא דמצטרפין אזי פטורין מכשבה ושעירה אף למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכן הלכתא כמו שפסק הרמב"ם ז"ל מ"מ הכא פטורים מקרבן יחיד כיון דנאגדים יחד עפ"י הוראת ב"ד לא הוה בכלל נפש אחת ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל שפסק דמצטרפין אע"ג דהוה איבעי' דלא איפשטא והוה ספק חולין בעזרה, ולפי האמור ניחא דכוונת הרמב"ם דמצטרפין לענין לפטרם מקרבן יחיד עיי"ש, ולפי"ז מיושב ג"כ קי' המרש"א דלכך לא פרש"י דמיעוט בחלב ומיעוט בע"ז אין קרבנם שוה בקרבן צבור כיון דאיבעי' לא הוה לחייבם בקרבן צבור א"כ מה בכך דאין קרבנם שוה בצבור הא איבעי' הוא רק לפטרם מקרבן יחיד לכך פרש"י דגם לענין קרבן יחיד אין קרבנם שוה כמובן

, איברא דאי אפשר להעמיס זאת בפרש"י דלקמן דף ח' ע"ב במשנה אין חייבין על שמיעת הקול פרש"י ובדין הוא דלא איבעי' למיתנא דהא תנא לעיל על עשה ולא תעשה שבמקדש וכו' והתוס' הרא"ש שם מביא בשם הרמ"ה לפרש אין חייבין על שמיעת הקול קרבן עולה ויורד ולעיל אשמעינן דלא מחייבי פר בהוראה והשתא קמ"ל דלא מחייבי כל חד מנייהו קרבן עולה ויורד כדין יחידים דנפש כתיב בהו וב"ד לאו בכלל נפש נינהו וכו' וכתב על זה הרא"ש ולא נהירא לי מה שפי' שאם חטאו צבור שאין מביאין כל אחד קרבן עולה ויורד דכיון דהוראת ב"ד לא מקריא הוראה משום דקרבנם עולה ויורד אין הצבור נאגדים יחד על ידי הוראת ב"ד להשתנות מדין יחידים וכו' עיי"ש, לפי"ז סברת מהר"י קורקוס לא יתכן רק לשיטת הרמ"ה דאף במקום דאין הצבור נאגדים יחד לחייבם קרבן צבור מ"מ נאגדים יחד לפטרם מקרבן יחיד אבל לשיטת הרא"ש והוא ג"כ שיטת רש"י דבמקום שאין הצבור נאגדים יחד לחייבם קרבן צבור אזי כל אחד חייב קרבן יחיד א"כ אי אפשר לפרש דהאיבעי' במיעוט בחלב ומיעוט בע"ז הוא לענין לפטרם מקרבן יחיד כין דאין נאגדים יחד לענין קרבן צבור והדרא קי' התוס' לדוכתי' מה יביאו כיון דאין קרבנותיהם שווין

, אמנם אפשר ליישב קי' התוס' עפ"י גמ' שילהו שבועות אמר רב וכולן פטורין משבועות שומרין וחייבין משום שבועות ביטוי וכתבו שם התוס' תימה דנימא דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפ"ג גבי שבועות העדות. ונראה לי דלא דמי דהתם יצא להקל הלכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר בממון אין זה חידוש ע"כ, ולפי"ז נימא ג"כ הכא דע"ז בכלל כל המצות שהצבור מביאין עלי' פר כמו שפרש"י בחומש פ' שלח ויצא להחמיר בפר ושעיר לפי שחמורה ע"ז שכל המודה בה ככופר בכל התורה