הר שפר יח

ליכא בעל פלוגתא רק ר"י דס"ל אותו שבט מביא יפר כמובן. אמנם לפי"ז להך אוקימתא דמיירי ברובא בגברי או רובא בשבטים ומאן חכמים רשב"א א"כ קשה למה קאמר סתם וחכמים מחייבין דהא יש בזה שלשה פלוגתות דלרשב"א ב"ד מביאין פר ולר"י כל שבט ושבט מביא פר ולר"ש פר אחד לצבור ופר אחד לב"ד א"כ אכתי לא ידעינן מה מחייבין החכמים ולא הו"ל סתם וחכמים מחייבין. אמנם י"ל דהך מימרא דרב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י דיושבי חו"ל לא איקרו קהל זה דוקא אליבא דר"י דדריש הקהל ועשו דמעשה תלוי בקהל וכן לר"ש דדריש והקריבו הקהל מה קהל האמור למעלה ב"ד עם הקהל אף קהל האמור למטה ב"ד עם הקהל ולכך בעינן יושבי א"י דוקא דיושבי חו"ל לא איקרי קהל אבל לר"מ דיליף מעשה תלוי בקהל מלכל העם בשגגה והך והקריבו הקהל קאי על הב"ד דמה קהל האמור למעלה ב"ד ולא צבור א"כ לא נזכר כלל בקרבן הוראה דבעי דוקא רוב צבור שיהי' נקראים קהל א"כ גם ביושבי חו"ל שייך קרבן הוראה ולפי"ז י"ל דהך ברייתא הורו ועשו ר"מ פוטר וחכמים מחייבין מיירי בעשו ז' שבטים יושבי חו"ל דר"מ פוטר משום דלא הוי רובא בגברי וחכמים מחייבין היינו רשב"א אליבא דר"מ דאף ברוב שבטים בלבד חייבין ב"ד פר אבל לר"י ור"ש פטורין לגמרי משום דיושבי חו"ל לא איקרי קהל ושפיר קאמר סתם וחכמים מחייבין דהיינו רשב"א אליבא דר"מ משום דפלוגתות ר"י ור"ש אינו ענין לכאן. ומעתה אתי שפיר סמיכות מימרא דרב אסי להך דלעיל כמובן

שם. ובהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י וכו' הני הוא דאיקרי קהל אבל הנך לא איקרי קהל ובירושלמי דפרקין אמר ר' אמי בשם רשב"ל להורי' הלך אחרי רוב ישיבת א"י לטומאה הלכו אחר רוב הנכנסין לעזרה וכו' ריב"ל אמר לראי' הלכו מלבא חמת עד נחל מצרים ר' תנחומה בשם ר' הונא טעמי' דריב"ל ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו והקשה הבאר שבע דלמא קרא אתא לאורויי דלא איקרי יושבי חו"ל קהל לענין עשיית פסח בטומאה שהוא מצוה דכתיב בה קהל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ותלוי' ג"כ ברוב הקהל ואמאי אמרו בירושלמי לטומאה הלכו אחר רוב הנכנסין לעזרה עיי"ש. ובשער יוסף כתב לתרץ בפשיטות כיון דמי שהוא בדרך רחוקה ט"ו מילין מירושלים בשעת שחיטת הפסח אינו בכלל חיוב פסח ראשון ע"כ אי אפשר לומר דתלוי ברוב יושבי א"י הרחוקים מירושלים ומסתברא דתלוי ברוב הנכנסין לעזרה להקריב פסח כמובן

ועפי"ז אשכחתא פתרי בדברי תוס' פסחים דף ג' ע"ב ד"ה מאלי' מי קספי לך וז"ל וריב"ב שלא עלה לרגל י"ל שלא הי' לו קרקע דפטור מפסח כמו מראי' וכו' אי נמי נציבין חו"ל הוא כדמוכח בספרי. והמשנה למלך ריש ה' קרבן פסח כתב על דברי תוס' וז"ל ולא ידעתי מה הועיל היותו חו"ל דאי לפטרו מפסח ראשון כל שהי' רחוק ט"ו מילין פטור ואי ס"ל דמי שדר בחו"ל פטור לגמרי אף מפסח שני זה לא ידעתי היכא איתא ואף במצות ראוי' לא ראיתי שיפטרו למי שדר בחו"ל ע"כ אמנם לפי האמור י"ל דסברת התוס' היא כיון דבמצות פסח כתיב קהל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ע"כ יושבי חו"ל פטורין מפסח משום דלא איקרי קהל, ומש"כ המשל"מ ואף במצות ראוי' לא ראיתי שיפטרו למי שדר בחו"ל הנה מבואר בירושלמי כאן בשם ריב"ל לראי' הלכו מלבא חמת עד נחל מצרים, וכבר העיר בזה השער יוסף והטעם לזה אפשר לומר משום דילפינן ראי' ראי' מהקהל כדאיתא בחגיגה ריש דף ג' וכיון דיושבי חו"ל אינן בכלל קהל ע"כ פטורין ממצות הקהל וראי'. והא דנקט הירושלמי לראי' משום דגם הקהל הוא בכלל ראי' דהא כתיב במצות הקהל בבוא כל ישראל לראות כמובן

שם. וחזרו ב"ד בהן והורו ועשו מיעוט אחר, השער יוסף מביא בשם המאירי ששאלו גדולי המפורשים דהאיך שומעין להם בהוראה שני' כשחוזרין ומתירין והלא איתא ביבמות דף צ"ב אלא הורו ב"ד בחלב להתירא והדר חזו בי' טעמא לאיסורא אי הדר חזו טעמא להתירא מי משגחינן בהו. ותי' דההוא דיבמות איירי כשחוזרין ומתירין מאותו טעם בעצמו שהתירו בתחלה והכא בסוגי' מיירי שבפעם שני חזרו והתירו מטעם אחר, ועוד תי' דההוא דיבמות מיירי דהדר חזו בי' טעמא לאיסורא מטעם מובהק והדר חזו להתירא מטעם שאינו מובהק כמו שפרש"י שם ביבמות. והקשה השער יוסף דאכתי קשה על שיטת הר"מ בר יוסף הובא