הר שפר יז

מעיני הקהל ועשו דריש ר' יהודא הקהל ועשו דמעשה תלוי בקהל ור"ש ור"מ ילפו דמעשה תלוי בקהל מקרא והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ומן לכל העם בשגגה עי' בתוס' לקמן דף ז' ע"ב נאמר כאן מעיני, וע"ז עביד הש"ס. צריכותא דאי כתב לכל העם בשגגה הו"א עד דעבדו ב"ד בהדי רובא משום דפשטא דקרא ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו משמע דהב"ד שהורו עשו א"כ גם מעשה תלוי בב"ד ומקרא לכל העם בשגגה משמע דרוב צבור עשו ומעשה תלוי בקהל לכך הו"א דמעשה תלוי בשניהם בב"ד וצבור לכך כתיב נעשתה לשגגה דמשמע דהצבור עשו ע"י הוראת ב"ד ואין צריך עשיית הב"ד ומיושב קי' התוס'. אמנם קשה לר' יהודא דיליף דמעשה תלוי בקהל מן הקהל ועשו למה לי קרא דנעשתה לשגגה בשלמא קרא לכל העם בשגגה צריך לילף מני' דבעינן שיעשו רוב ישראל דאף לר' יהודא דס"ל שבט אחד איקרי קהל מ"מ בעינן שיהי' אותו השבט רוב ישראל ואז גורר שאר השבטים עמו כמ"ש הרמב"ם פי"ב מה"ש וזה ילפינן מקרא דלכל העם בשגגה שיהי' העושים רובא בגברי אבל קרא דנעשתה לשגגה למה לי' לר"י דיליף דמעשה תלוי בקהל מן הקהל ועשו, וצ"ל דקרא דנעשתה לשגגה אתא לאוריי דאין ב"ד משלים לרוב צבור דאין משגיחין על עשיית ב"ד כלל רק על הוראתן בלבד בין עשו בין לא עשו, ולפי"ז דין זה אם ב"ד משלים לרוב צבור תלוי בפלוגתא דר"מ ור"י וידוע דסתם חכמים דר"מ ר' יהודא כמ"ש התוס' כתובות דף ל"ו. א"כ יהי' הפירוש בסוגיין בדרך זה. מר סבר ב"ד משלים לרוב צבור היינו ר"מ דלא דריש הקהל ועשו א"כ אין לנו קרא מיותר דאין ב"ד משלים לרוב צבור ע"כ ס"ל דב"ד משלים לרוב צבור היכא דעשו עם הצבור א"כ ה"ה להיפך היכא דלא עשו מצטרפין עם אלו שלא עשו, והפירוש בברייתא הורו ועשו היינו שהורו ב"ד ועשו רוב צבור רק אם נצטרף הב"ד שלא עשו עם המיעוט שלא עשו יהי' רובא שלא עשו או עכ"פ מחצה על מחצה לכך פוטר ר"מ מפר וחכמים דמחייבי הם ר"י דיליף מעשה תלוי בקהל מן הקהל ועשו א"כ יש לנו קרא מיותר דנעשתה לשגגה דאין ב"ד משלים לרוב צבור א"כ ה"ה להיפך שאין מצטרפין לאלו שלא עשו דאין משגיחין על עשיית ב"ד כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד ולכך מחייבו פר משום שאין הב"ד מצטרפין לאלו שלא עשו לבטל מנין הרוב של אלו שעשו. ומדוקדק היטב הלשון דקאמר בתחלה מר סבר ב"ד משלים דהיינו ר"מ דנזכר בברייתא תחלה כמובן. ומיושב הרמב"ם ז"ל דהוא פוסק כר"י דהם כדברי החכמים בברייתא

שם. א"ר אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י וכו' לכאורה אינו מובן הא דמייתי הש"ס הכא הך מימרא דר' אסי על דברי ריש בן אלעזר שאין זה עיקר מקומו רק אגב גררא מייתי לי' הכא ויותר הו"ל להש"ס לקבוע הך מימרא דרב אסי לקמן על המשנה סוף פרקין הורו, ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם דהתם הוא עיקר של דין זה

ונראה ליישב. דלכאורה יש לדקדק על אוקימתא דרב פפא בהאיבעית אימא שבט שעשו בהוראת בית דינו ומאן חכמים ר' יהודא הוא וכו' דלמה נקט דוקא שבט שעשה בהוראת בית דינו הא גם בשבט שעשה בהוראת ב"ד הגדול פליגי ר"מ ור"י דר"מ פוטר דבעינן רובא בגברי ורובא בשבטים ור"י מחייב. אמנם י"ל דאי מיירי בהוראת ב"ד הגדול לא הול"ל סתם וחכמים מחייבין דהא בזה פליגי עדיין ר"י ור"ש דלר"י י"ב שבטים מביאים י"ב פרים דשבט אחד גורר כל השבטים ולר"ש צריך להביא שני פרים אחד לצבור ואחד לב"ד כמבואר כל זה לקמן דף ה' ע"ב. בשלמא באוקימתא ואיבעית אימא הורו ב"ד ועשו רוב של קהל ומאן חכמים ר"ש הוא דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי. לא קשה אמאי קאמר סתם וחכמים מחייבין משום דע"כ הנך חכמים ר"ש הם דס"ל צבור מייתי וב"ד מייתי, דאי כר"י דס"ל צבור מביאין ולא ב"ד לא שייך לומר סתם ר"מ פוטר וחכמים מחייבין דהא נוכל לומר ג"כ להיפך ר"מ מחייב את הב"ד וחכמים פוטרין את הב"ד וע"כ דהנך חכמים ר"ש דס"ל צבור מייתי וב"ד מייתי כמ"ש המרש"א אבל להך אוקימתא דמיירי בשבט אחד דר"מ פוטר משום דליכא רובא בשבטים א"כ נוכל לומר דחכמים דמחייבין הם ר"י דצבור לבד מביאין או ר"ש דב"ד וצבור מביאין א"כ לא הול"ל סתם וחכמים מחייבין לכך קאמר שבט שעשה בהוראת בית דינו דע"ז