הר שפר טז

כפשטי' דצבור מביאין ולא ב"ד

ומעתה מיושב שפיר קי' הבאר שבע, דלכך לא מייתי הגמ' מרישא די"ב שבטים מביאין י"ב פרים דאיכא למימר דב"ד מביאין על ידיהם רק מייתי מסיפא דז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר א"כ כיון דר"י ס"ל דכל קהל וקהל חייב וגם ס"ל גרירה א"כ ע"כ ס"ל דצבור מביאין ולא ב"ד כפשטי' דקרא והקריבו הקהל דמשמע צבור ולא ב"ד כיון דלית לי' יתורא למילף גז"ש נאמר קהל למטה ונאמר קהל למעלה וכו'

שם. א"ר פפא דכ"ע יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור אלא ב"ד משלים לרוב צבור קמיפלגי מר סבר ב"ד משלים לרוב צבור ומ"ס אין ב"ד משלים לרוב צבור. ופרש"י דעשו עם מיעוט צבור והשלימו לרוב צבור. והרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ש פסק דאין ביד משלים לרוב צבור. והקשה בס' חפץ ד' הא לאוקימתא דר"פ ס"ל לר"מ דאין משלימין וחכמים ס"ל דמשלימין א"כ אמאי לא פסק כחכמים דמשלימין, ומה שתי' הכ"מ דהרמב"ם מפרש דר"מ סובר משלימין ופוטר הצבור מכשבה ושעירה משום דהב"ד מביאין פר עליהם וחכמים ס"ל אין משלימין ולכך מחייבין הצבור להביא כל אחד קרבן יחיד. זה לא יתכן לאוקימתא דר"פ דס"ל דכ"ע יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור א"כ אמאי מחייבו חכמים להביא כשבה ושעירה

, ונראה ליישב, דהנה בס' חפץ ד' נסתפק היכא דלא עשו ב"ד אלא הורו הוראה אם מצטרפין לאלו שלא עשו דלהוי רוב כנגד אלו שעשו או דלמא כיון דסוף סוף בעלי הוראה הם אין מצטרפין לאלו שלא עשו לבטל המנין של הרוב שעשו

, אמנם זה פשיטא לי' לבעל חפץ ד' היכא דעשו הב"ד אפי' למ"ד אין ב"ד משלים לרוב צבור ולא חשיבו העושים רובא מיהו עכ"פ ודאי דאין מצטרפין ג"כ לאלו שלא עשו, והנה יש לפשוט ספיקא של בעל חפץ ד' מלשון הרמב"ם ז"ל פ"יב מה' שגגות שכתב וז"ל כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו ב"ד הגדול בהוראה כו' ועשו העם כו' הרי ב"ד חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה אעפ"י שלא עשו הן בעצמן מעשה שאין משגיחין על עשיית ב"ד כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד עכ"ל. ואי נימא דהב"ד שלא עשו מצטרפין לאלו שלא עשו אמאי כתב הרמב"ם שאין משגיחין על עשיית ב"ד כלל בין עשו בין לא עשו הא נ"מ בעשיית הב"ד דאם עשו אז עכ"פ אין מצטרפין לאלו שלא עשו ואם לא עשו הב"ד מצטרפין ג"כ לאלו שלא עשו אלא ודאי אפי' בלא עשו הב"ד אין מצטרפין לאלו שלא עשו ולכך אין משגיחין על עשיית ב"ד כלל בין עשו בין לא עשו, אמנם י"ל דזהו דוקא לשיטת הרמב"ם דפוסק אין ב"ד משלים לרוב צבור ואין הב"ד נחשבים בכלל העושים והם רק בעלי הוראה ואין נ"מ כלל בעשייתם כמ"ש הרמב"ם בהקדמה לפי' המשניות והעיקר אצלינו מעשה תלוי בקהל והוראה תלוי' בב"ד הלכך אין משגיחין על עשיית ב"ד כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד, אבל למ"ד ב"ד משלים לרוב צבור ונחשבים גם הם בכלל העושים ומצטרפים עמהם א"כ ה"ה להיפך היכא דלא עשו הב"ד נחשבים גם הם בכלל אלי שלא עשו ומצטרפין עמהם לבטל מנין של רוב צבור העושים כמובן. והנה בעיקר הפלוגתא אם ב"ד משלים לרוב צבור י"ל דתלוי בזה דלקמן דף ה' יליף ר' יהודא דמעשה תלוי בקהל מן הקהל ועשו ור"ש ור"מ ילפו מן והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה או מן לכל העם בשגגה וקאמר הש"ס וצריכא דאי כתב רחמנא והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה הו"א אפי' מיעוטא להכי כתיב לכל העם בשגגה ואי כתב לכל העם בשגגה הו"א עד דעבדו ב"ד בהדי רובא להכי כתיב והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וכתבו התוס' ד"ה הו"א עד דעבדו ב"ד בהדי רובא: תימה השתא אעפ"י שמיעוט נשארו מצבור לא חיישינן כ"ש דלא ניחוש לבית דין כיון דרובא נינהו בשלמא אי הוה בעינן כולהו ניחא דליבעי ב"ד בהדייהו עכ"ל, והנה בפשיטות יש ליישב דמפשט הסוגי' נראה דהא פשיטא לן דהוראה תלוי' בב"ד דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם כו' וילפינן עדה עדה מן ושפטו העדה כמבואר במשנה דף ד' ע"ב רק דמפשטא דקרא הו"א דגם מעשה תלוי בב"ד דהא כתיב ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אמנם מדלא כתיב ונעלם דבר מעיניהם וכתיב