הר שפר טו

ב"ד מביאין על ידיהם פר רק כונת התרצן דהא הברייתא דעדיין אני אומר רצה לחלק בין מרובין למיעוטן משום דבמיעוטן בהוראה אין הב"ד מביאים פר הא הם חייבין אבל רוב קהל שחטאו ב"ד מביאים עליהם פר והם פטורין ולר"י הא גם ברוב קהל צבור מביאים ואף שמה שמביאים הצבור הוא בשביל הב"ד סוף סוף הצבור מביאים א"כ מה חילוק בין מיעוט לרוב. אמנם י"ל דזה תליא אי מתרומת הלשכה הם באים או בתחלה גובין עליהם דאי נימא מתרומת הלשכה הם באין שפיר יש לחלק בין מיעוט לרוב דבמיעוטן צריך כל יחיד להביא קרבן משלו אבל ברוב הצבור מביאים מתרומת הלשכה אבל אי נימא דבתחלה גובין עליהם א"כ אין לחלק בין מיעוט לרוב, ולפי"ז י"ל דהמקשה ס"ל דלר"י מתרומת הלשכה הם באין כברייתא דלקמן סוף ע"ב, והתרצן של איבעית אימא ס"ל כאיבעית אימא דלקמן דלר"י בתחלה גובין עליהם א"כ אין לחלק בין מיעוט לרוב לכך לא מצית מוקמית לה כר"י כמובן

ובזה יש לבאר ג"כ דהנך שני תירוצים יהי' מחולקים אם ר' יהודה סבר מתרומת הלשכה הם באין ור"ש ס"ל בתחלה גובין עליהם או איפכא עפימש"כ לקמן דף ג' ע"ב ד"ה מיתיבי דלשון ראשון של ר"י אמר רב ס"ל אליבא דר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור משום דס"ל לר"ש זא"י וזא"י חייב כדעת ר"א ב"ש בירושלמי א"כ דרשינן שלשה מיעוטים חד לזה עוקר וזה מניח וחד לזה יכול וז"י וחד ליחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ואיכא דאמרי דר"י א"ר ס"ל אליבא דר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב משום דס"ל לר"ש זא"י וזא"י פטור כדעת רבי דפליג עם ר"א ב"ש וליכא מיעוט ליחיד שעשה בהוראת ב"ד וקי' הגמ' כיון דגבי להו הוה לי' הודע הוא רק ללשון ראשון דר"י א"ר וע"ז צריך לתרץ רב תני איפכא דר"י ס"ל בתחלה גובין עליהם ור"ש ס"ל מתרומת הלשכה הם באין עיי"ש. ומעתה ללשון ראשון דר"י אמר רב דר"ש דריש שלשה מיעוטים וחד ליחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור א"כ י"ל דהך סתמא קמייתא כר"ש ובתרייתא כר"י. אמנם לפי תירץ הראשון ס"ל להש"ס דר"ש ס"ל בתחלה גובין עליהם א"כ ליכא למימר דר"ש ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דא"כ קשה כיון דגבי להו הוה לי' הודע ואף דלקמן משני עוד איבעית אימא כגון שגבו סתם או דלא הוה במתא. אמנם כבר כתב בס' יד מלאכי דכל היכי דאיכא בש"ס איבעית אימא ואיבעית אימא צריכים לשני התירוצים ולכך קאמר הש"ס דסתמא קמייתא ר"י מכח דמאן שמעית לי' דדריש מיעוטי כה"ג ר"י אבל לא מצי למידק מכח דתניא בסתמא בתרייתא ב"ד מביאין משום דלהך קס"ד ס"ל לר"י מתרומת הלשכה הם באין א"כ י"ל דמביאין מתרומת הלשכה עבור הב"ד כנ"ל ולאיבעית אימא ס"ל דאיפכא תניא דר"ש ס"ל מתרומת הלשכה הם באין ור"י ס"ל בתחלה גובין עליהם א"כ ליכא הוכחה דסתמא קמייתא ר"י הוא דדלמא קמייתא ר"ש ובתרייתא ר"י אך לעומת זה יש לנו הוכחה דבתרייתא לא אתי כר"י משום דקתני ב"ד מביאין ולר"י צבור הוא דמייתי ומתחלה הן גובין עליהם כנ"ל

שם. ואי ר' יהודא האמר צבור הוא דמייתי ב"ד לא דתנן ר' יהודא אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין ז' פרים, והקשה הבאר שבע אמאי לא מייתו רישא דהך משנה ר"י אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים וכ"כ התוס' אית ספרים דגרסי דתנן רי"א י"ב שבטים שחטאו מביאין י"ב, פרים וכן נראה דהכי תנן ברישא דמתניתין ובתר הכי תני ז' שבטים וכו' ולא שבק רישא דמתניתין למנקט סיפא ע"כ

ונראה ליישב גירסת הספרים דידן דלכאורה מאי ראי' מייתי דר' יהודא ס"ל צבור מביאין דלמא גם ר"י ס"ל כר"מ דב"ד מביאין ולא צבור אלא שבא לחלוק על ר"מ דאמר ז' שבטים שחטאו מביאין ב"ד פר אחד והוא ס"ל דז' שבטים שחטאו ב"ד מביאין על ידיהם ז' פרים אמנם י"ל דעיקר ראיית הגמ' הוא משום דבקרא כתיב והקריבו הקהל ומשמע דצבור מביאין ור"מ דס"ל לקמן בברייתא דף ה' ז' שבטים שחטאו ב"ד מביאין על ידיהם פר והן פטורים יליף בגז"ש נאמר קהל למטה ונאמר קהל למעלה מה קהל האמור למעלה ב"ד ולא צבור אף קהל האמור למטה ב"ד ולא צבור, ור' יהודא ס"ל ארבעה קהלי כתיבי ודרש והקריבו הקהל לחייב על כל קהל וקהל וה' דוהקריבו הקהל לגרירה א"כ לית לי' יתורא למידרש גז"ש דנאמר קהל למעלה וכו' א"כ והקריבו הקהל הוא