הר שפר יב

שחזר בתשובה אח"כ בשעת הבאת קרבן כמו שפרש"י ותוס' חולין דף ה' ולכאורה קשה הא מקרא דאשר לא תעשינה וסמוך לי' או הודע אליו חטאתו והביא אשמו לא מוכח רק דאחר שנודע לא יהי' שב מידיעתו אבל מנלן למעוטי גם אם חזר בתשובה אח"כ, וצריך לומר כיון דידעינן מקרא דאם הוא מומר עתה בשעת הבאת קרבן אין מקבלין א"כ ה"ה בהי' מומר בשעת החטא כיון דאז בשעת החטא לא הי' ראוי להבאת קרבן שוב אין מקבלים ממנו, א"כ מוכח מזה דהסברא נותנת דאף דעתה הוא בר קרבן ואם אכל עתה חלב בשוגג הי' חייב קרבן אפיה"כ אינו חייב קרבן על מה שאכל בשעה שלא נתחדשה עדיין הלכה והי' אז השיעור גדול. וע"ז משני הגמ' אלא דלא מחייבו קרבן עד דאיכא כזית גדול אף דבשעת החטא הי' חייב קרבן מ"מ כיון דבשעת הבאת קרבן נתחדשה הלכה ונתגדלו השיעורין ואם הי' אוכל עכשיו כזית קטן הי' פטור מקרבן אינו חייב קרבן גם על מה שאכל קודם שנתחדשה הלכה

ברש"י ד"ה ר"ש בן יוסי אומר וכו' ואמר לקמן בפ"ב מומר שאכל חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו, לכאורה אינו מובן מה בעי רש"י בזה. וכבר מבואר לעיל מזה, וי"ל עוד באופן אחר דהנה לכאורה קשה מאי מקשה ואם איתא הא אינו שב מידיעתו הוא הא החילוק מבואר דמומר אינו שב מידיעת איסור אבל הכא אינו שב מידיעת היתר: הגם דזה בעצמו הוא תי' הגמ' כמו שפי' התוס' הרא"ש אולם קשה מה הי' סברת המקשה אמנם י"ל לרב המנונא דאמר לקמן דף י"א מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו דת"ק ס"ל כיון דהוא מומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוה וכתבו התוס' חולין דף ה' ד"ה מעם הארץ דלת"ק חשיב לי' מומר לאותו דבר כאילו הוא מומר לדם עצמו דאינו מניח בשביל האיסור אלא משום דנפשו קצה לאכול דם ולר"ש חשיב לדם שב מידעתו אף דאינו שב מידיעת איסור אלא משום דנפשו קצה לאכול דם. א"כ לסברת רב המנונא שפיר פריך הגמ' דהא אינו תלוי שיהא שב מידיעת האיסור דוקא, ולהכי מביא רש"י האיכא בינייהו דרב המנונא. וע"ז משני ר' פפא קסבר ר' יוחנן כו' היינו דר' יוחנן לא ס"ל כסברת ר' המנונא רק דעיקר תלוי שיהא שב מידיעת איסור ולת"ק ור"ש א"ב אוכל נבילה לתיאבון כמסקנת הגמ' לקמן, ומדוקדק ג"כ הלשון קסבר ר' יוחנן משום דלרב המנונא ליכא למימר הכי כנ"ל

ע"ב בגמרא. א"ל אביי כה"ג מזיד הוא. והקשה הבאר שבע אמאי לא מקשה אמתניתין גופא דקתני וידע אחד מהם שטעו דהיינו אחד מב"ד שהוא גמיר וסביר א"כ מזיד הוא. ועוד הקשה הב"ש מאי משני דטעו במצוה לשמוע דברי חכמים הא באמת הדין כן דמחויב לשמוע דברי חכמים אפי' טעו כדאיתא בספרי לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל אפי' מראין בעיניך שאומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם. ועוד מקשה הב"ש מהא דתניא בירושלמי דמכילתין יכול אם יאמרו לך על שמאל שהוא ימין שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל אמנם הרמב"ן בספר המצות שורש א' כתב בזה"ל ויש בזה תנאי יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות בעין יפה והוא שאם הי' בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו ב"ד הגדול בדבר אחד להיתר והוא סבור שטעו בהוראתם אין עליו לשמוע דברי החכמים ואינו ראוי להתיר לעצמו הדבר האסור לו אבל ינהג חומר לעצמו וכל שכן אם הי' מכלל הסנהדרין יושב עמהם בב"ד הגדול ויש עליו לבוא לפניהם ולומר טענותיו והם ישאו ויתנו עמו ואם הסכימו כלם בביטול הדעת ההוא שאמר ושבשו עליו סברותיו יחזור וינהג בדעתם אחרי כן לאחר שסילקו אותו ויעשו הסכמה בטענתו. וזהו העולה מן ההלכות ההם ומ"מ חייב לקבל דעתם אחר הסכמה על כל פנים. ומעתה מיושב קי' הב"ש דהא דתניא בספרי, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל אפי' מראין בעיניך שאומרים על ימין שהוא שמאל תשמע להם מיירי לאחר שנשא ונתן עמהם והם עומדים על דעתם. והא דאיתא בירושלמי יכול אם יאמרו לך על שמאל שהוא ימין שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל כו' מיירי קודם שנשא ונתן עמהם אז אסור לו לשמוע להם משום דאפשר אם הי' מברר להם טעותם היו חוזרים מדעתם. והכא בסוגיין ע"כ בלא נשא ונתן עמהם רק שתק או דהרכין בראשו כדאי' לקמן דף ג' ע"ב דבאמר להם טועין אתם קתני לקמן