הר שפר יא

הרא"ש לקמן דף י"א סד"ה הב"ע עיי"ש א"כ ע"כ צ"ל גם לר"ש בכה"ג לא חשיב שב מידיעתו דאל"כ אמאי קאמר רב המנונא לקמן מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו הא גם במומר לאכול חלב והביא קרבן על החלב א"ב דהיינו דחזר בתשובה אח"כ דלת"ק אין מקבלין ולר"ש מקבלין וכן להיפך אם בשעת החטא לא הי' מומר ובשעה שהביא קרבן נעשה מומר דלת"ק מקבלין ולר"ש אין מקבלין אלא ודאי ס"ל לרב המנונא דדא ודא אחת הוא דאם ידעינן מקרא דאשר לא תעשינה או הודע דמומר בשעת הבאת קרבן אין מקבלין ממנו ה"ה אם הוא מומר בשעה שחטא כיון דאז אינו ראוי להביא קרבן שוב אין מקבלים ממנו אפי' חזר בתשובה אח"כ וכמו כן אם נמעט מומר בשעת החטא מקרא דנפש כי תחטא מעם הארץ ה"ה אם נעשה מומר אח"כ כיון דאם חטא השתא אינו ראוי לקרבן אין מקבלים ממנו גם על מה שחטא מקודם א"כ ליכא בינייהו בין ת"ק לר"ש רק מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם

ומעתה א"ש דהוצרך רש"י להביא האיכא בינייהו דלקמן כדי להוכיח מזה דאם אינו שב מידיעתו בשעה שאכל אפי' חזר בתשובה אח"כ אין מקבלים ממנו ושפיר פריך הגמ' הא גם הכא בשעה שאכל אינו שב מידיעתו

ועפי"ז מיושב ג"כ הסוגי' בחולין דף ה' דמפיק מקרא אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר ופריך הא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר ר"ש אומר אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ואמרינן מאי בינייהו ואמר רב המנונא מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם א"ב, ויש לדקדק אמאי הוצרך להביא הא דרב המנונא, אמנם י"ל דלכאורה קשה מאי פריך הא מהכא נפקא מהתם נפקא הא י"ל דתרווייהו צריכי דקרא דאדם כי יקריב מכם ממעט בנעשה מומר אח"כ בשעת הבאת קרבן וקרא דנפש כי תחטא מעם הארץ ממעט מומר בשעת החטא אפי' חזר בתשובה אח"כ לכך מביא הגמ' הא דרב המנונא דמומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם א"ב ואמאי לא קאמר דא"ב מומר בשעה שחטא וחזר בתשובה או להיפך בנעשה מומר אחר שחטא, אלא ודאי ס"ל לרב המנונא דדא ודא אחת הוא א"כ שפיר מקשה תרי קראי ל"ל, ומש"כ התוס' שם בחולין דקרא דאשר לא תעשינה איצטריך להיכא דחזר בתשובה אח"כ, אין רצונם לומר דקרא מיירי בגוונא דלא הי' שב מידיעתו בשעת חטא ואח"כ בשעת ידיעה חזר בתשובה, רק כונת התוס' דמשום זבח רשעים תועבה הו"א דאי חזר בתשובה אח"כ מקבלים ממנו אבל השתא דגלי קרא דמומר לאו בר קרבן א"כ ה"ה אם הי' מומר בשעת החטא אף שחזר בתשובה אח"כ אין מקבלים ממנו כיון דאז בשעת חטא לא הי' בר קרבן שוב אין מקבלים ממנו גם אח"כ כנ"ל, ומעתה נבוא ליישב קו' המל"מ הנ"ל, ונקדים דברי הירושלמי בפ"ק דפיאה ופ"ק דחגיגה דפליגי ר' יוחנן ור' אושעי' דר"י ס"ל שיעורין הלמ"מ ור"א ס"ל שיעורין מדרבנן דהתורה נתנה רשות לחכמים לעשות שיעורין כמו שיראה בעיניהם כפי העת והזמן, וא"ר יוסי בי' ר' בון דר' יוחנן ור' אושעי' לשיטתם דר' יוחנן דס"ל שיעורין הלמ"מ אמר מעה כסף ושתי כסף דבר תורה ור' אושעי' לשיטתו דאמר האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעורין והיינו משום דשיעורין מדרבנן יש יכולת ביד ב"ד אחר לשנות את השיעורין אבל אי הוה הלמ"מ אין כח ביד ב"ד לשנות את השיעורין, וכתב שם בעל פני משה במראה הפנים דר"א ביומא דף פ' ס"ל כר' אושעי' דשיעורין הם מדרבנן לכך חייש שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין ובתר הכי מייתי הגמ' דברי ר' יוחנן דשיעורין הם הלמ"מ ופליג על ר"א

ומעתה יש לומר דהגמ' לא פריך משום דל"ה שב מידיעתו רק דקו' הגמ' הוא בסגנון זה, אפי' יבא ב"ד אחר ויתחדש הלכה ויתקטנו השיעורין מה הוי נהי דעתה בשעת הבאת קרבן נתחדשה הלכה ואי הוה אכיל עתה כזית קטן הוי חייב קרבן מ"מ בשעה שאכל אז הי' השיעור כזית גדול והוא לא אכל כשיעור אינו חייב קרבן ואין לומר מנלן דאזלינן בתר שעת החטא דלמא אזלינן בתר שעת הבאת קרבן כיון דאם אכל עתה הי' חייב ה"ה דחייב על מה שאכל קודם שנתחדשה הלכה ע"ז מביא הגמ' והתניא אשר לא תעשינה השב מידיעתו כו' לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו דהיינו באם הוא מומר בשעת החטא אף