חנה אריאל ויקרא פד

שמציאות הספי' וכחה הוא בחי' ביטול במציאות וזהו שם מ"ה החדש. והפי' הב' הוא כי לשון מה הוא כמו ונחנו מ"ה כלומר דבר שאינו כלום. ובלי מה היינו שאינו כ (שאינו כלום) אלא שאף שמיוחדים במאצילם כשלהבת הקשורה בגחלת וכו' ואינם כן בחי' יש ודבר בפ"ע ח"ו פעולתם היא בבחי' תוקף הישות הנק' בספרים בשם ריבוי האור שהוא תוקף האור והכח לעשות ככל אות נפשו ורצונו (וזהו אנא אמלוך הנ"ל) עולמות דיש ודבר ולמלוך עליהם להיות ישות העולמות עומד במציאות ויהי' מתנהג ברצון ושו"מ של המלך. ובדרך זה עיקר שם עולם מל' העלם הוא על ישותו במציאות שנעלם ממנו ביטולו באמת במציאות במקורו המהווה אותו ואין לו ביטול אלא בכח המלוכה המנהיגו, אבל מ"ה החדש היינו שבא בחי' תוס' אור בקו"ח דאד"ק בעוז וכח דאחה"פ בחי' המאור דאא"ס שכל הכחות והפעולות דבחי' כל יכול דאא"ס ב"ה אין עולים בשם מציאות כלל לגבי אחה"פ כנ"ל ומציאותם והעדרם שוה בהשוואה גמורה לגבי'. א"כ כשבא איזה רמז גילוי מענין האחה"פ מתבטל המציאות שנמצא בבחי' הכ"י כנ"ל בעצמו מלהיות לו איזה שם מציאות בפני הגילוי הזה. אמנם א"א לומר שבא בחי' גילוי מאחה"פ שהרי הוא גלוי ועומד מי מעלים ע"י וכנ"ל. אך זהו ענין שם מ"ה החדש דרך מצחא דאד"ק כלומר כח פעולת מעין מה שהי' אם הי' אפשר לומר גילוי. דהיינו בחי' ביטול הנמצאים. וזהו בחי' מל' דאד"ק שלבדו ימלוך כלומר שכח מלכותו לפעול בעם ביטול גדול והתפעלות שהוא מלך לבדו ואין מציאותם עולה בשם כלל ולא שעושה ח"ו העדר במציאותם אלא אדרבה שמגלה בהם קצת מעין אור האמת דאחפ"ש וה"ז כמשל המזכך את האבנים שמערימות העפר עד שנעשו ספירים וכו'. ותהי ראשית ממלכתו דאד"ק בחי' עתיק אורח אצילות כלי דשם מ"ה שע"י הבחי' כלי בא אור וכח למציאות נפרד מקו"ח כנ"ל והיינו לבחי' עולמות נשמות אלקות שנפל ממלכין קדמאין כנ"ל. והמשכיל יבין שיש בזה ב' בחי' דכר ונוק'. כי העוז וכח שכעין דמיון גילוי מאחה"פ (מה שבאמת אינו שייך כלל כנ"ל). הוא שם הוי' שמהווה את העולמות וכלומר שנותן מאור הווייתו (דעוז וכח שדרך מצחא הנ"ל). להיות שם מציאות של אורו וכחו והווייתו מאיר ומחי' את בחי' אנ"ך או ענ"א דתהו הנפרד מקו"ח וכו'. וכשאור וכח זה מאיר בהם לא יתוסף בהם שום כח לעצמם בבחינתם שנפרדים מקו"ח. מאחר שהוא אור שוה למציאותם והעדרם כנ"ל. ומה שאמרנו שהוא מולך עליהם היינו שזורח אורו בהם דהיינו כח הביטול של הישות דענינם יהי' מה שיהי' נפרד מקו"ח. ולפי שהאור ועוז מלכות הזה מולך על כל הבחי' פרטיות דמלכין קדמאין שמאיר עליהם אור הביטול הנ"ל. הרי יובן למשכיל שהגעת האור מכח ועוז זה אל בחי' הפרטים (שמציאותם והעדרם שוה לגבי הכח הזה. אין זה אלא בחי' נוק' כענין והתקין לו ממנו בנין שאחר שזורח הוא שם אור עוז וכח הזה חוץ לכלי דק דאד"ק נעשה ממנו בנין דשם ב"ן הבונה את האנ"ך דתהו לשם עולם, ופי' שם עולם כאן הוא העלם ממנו מה שהוא. כי כל הוויתו במהותו ומציאותו הוא מאור וכח שמעין גילוי דאחה"פ שהוא הביטול הגמור כנ"ל. וממנו נבנה התהוות הפרטים דאנ"ך דתהו. וזהו ענין השמות דמ"ה וב"ן ושם אשתו דמלך הח'. וגם בו לא נז' כלל ל' אנא אמלוך אלא הוא שם מ"ה בלי מה דפי' הב' שאינו כלום ואין שום שם מלכות לעצמו אלא מל' דאד"ק הוא. ובפ' עתיק מ"ה וב"ן כאחד הם כלומר שלבדו ימלוך כנ"ל. שאור וכח הביטול דשם מ"ה מאיר בבחי' שם ב"ן עד שהביטול הזה הוא גם באנ"ך וענ"א דתהו (וכמ"ש במ' השו"ש דבעתיק הוא מקומו ש"ע וגם העולם מקומו). וזהו כולו פנים. והנה ע"ק וז"א כ"ח. פי' דעיקר מציאות וחידוש התהוות העולמות הוא מהוי' דז"א שהוא עצמו מאו"כ דמ"ה וב"ן. ולכן ממנו ודאי מתהווים עולמות דיש ודבר נפרד מקו"ח בלא ביטול ישותם כלל (אלא שכ"ז הוא רק עולם ל' העלם כי הווייתם הוא