חנה אריאל ויקרא פג

בחי' אלקות ונשמות בכח המאמרות וגם בחי' האלקות ונשמות שנפלו ע"כ גם הם נמצאים בהם אלא שהם כמתים בקרבם ואין שום כח ופעולה נמצא מהם לענין התהוות העולמות ליש ודבר כי אין התהוות העולמות ליש ודבר במציאות רק מאור הוי' דמ"ה החדש וב"ן והיינו בחי' אלקות ונשמות דעולם התיקון. וע"י התומ"צ ועבודה ותפלה עולים הניצוצין (שהן בחי' אלקות ונשמות דתהו) לתחי' וחיים מאו"כ דתיקון. וע"ז נא' מחי' מתים ברחמים רבים תמיד. ומ"ש ונאמן אתה להחיות מתים הוא שישובו האורות דתהו גם הם להחיות העולמות גם בבחי' העולמות ובהתגלות למטה. וביאור הדברים. הנה אדון עולם אשר מלך בטרם כל וכו'. רק שהי' כמו האדון עם עבדיו בחדר א' כ"כ בסרד"א מהאריז"ל. פי' אף דהיד ה' תקצר ובכחו כל נמצאים ויש השתל' וכל דבר. אך כשהכל הוא במקום האחה"פ ה"ז כמו בחדר א' ואין זה שלימות המלוכה ובמק"א מבואר יותר (במה"ש). אך האחה"פ הוא בכל מקום ואין שייך בזה אפי' צמ"פ. כי הוא אחדות וכו'. וגם שעלה ברצונו לברוא עולמות מל' העלם שיהי' נעלם מהנמצאים שהם בחדר א' אעפ"כ במקום האחה"פ הכל הוא בחדר א'. ולכן אמרו גליף גליפו (שהוא שיער בעצמו כל הנמצאים) בטה"ע דוקא. שהוא אור הא"ס. שזהו כמו ענין התפשטות אור ממאור. ובהתפשטות האור שייך ענין גליפו כלומר שמצמצם ההתפשטות לזה יתפשטו ולזה לא יתפשטו לא שייך כלל לומר שם כמו באור מאור טבעי שכשאין מחיצה מדבר זולתו מתפשט להלן להלן באין מעצור וזה פשוט). אך אעפ"כ לא הי' מקום לעמידת עולמות מל' העלם כנ"ל מאחר שהוא במקום האא"ס שא"ס להתפשטותו. ולכן במקום הגליפו דכל מה שעתיד אינו אלא כח ואור א"ס להתפשטותו וכלומר שיכול לעשות התפשטותו בבחי' גבול ותכלית ככל מה שעתיד להיות הנה זה הגבול הוא כח הא"ס עצמו שא"ס ליכולתו ובעמ"ו נק' בשם כל יכול. ולכן אין מקום לעמידת העולמות דוקא אבל מציאותם כבר יש. ובמה"ש מבואר באריכות. ע"כ עשה הצמ"פ מן התפשטות האא"ס שלא יתפשטו לשם כלל בבחי' אור. וכלומר שבכח הכל יכול חידש מציאות מקו"פ מהתגלות אא"ס ונק' טה"ת. והרצון הראשון אשר מלך בטרם כל ירד בטה"ת הזה בצלם אדם ישר צופה ומביט עסכ"ה וכלומר כל המציאות ששיער בעצמו כנ"ל. וה"ז כח מוגבל רק למה שעתיד להיות ולא יותר. אך עדיין הוא השוה ומשוה קטן וגדול דגם שיש קטן וגדול אך הוא בכח א' שוה. וז"ש דבאד"ק אבי"ע בהשוואה א'. ובאה הקבלה שע"י בחי' אח"פ דא"ק נתחדש ענין או"כ. פי' האור הוא שוה (בהשוואת הקו"ח היורד ומתעגל בא"ק). אך הכלי עושה תמונה פרטי' בהאור שהוא הכח השוה לכל מה שעתיד להיות. ואו"כ הראשון הוא וימלוך בלע וכו' שנתפשט לעשות מציאות עם נפרד מהשוואת הקו"ח ע"י כח בחי' הכלים בכח מלכותו במדה ההיא העליונה וכשנסתלק אורה קרי בי' וימת בלע. אז מלך המלך הב' וכו' כמ"ש במ"א. עד שמלך הדר ושם אשתו. ובמלכים שמתו לא נז' שם אשה. דהנה ענין מלכות המלכים אמרו בהם שכ"א אמר אנא אמלוך. פי' שכאשר נמצאת הספי' בכח הכל יכול דאד"ק המוגבל במחה"ק שלו דצופה ומביט הנ"ל התפשט ממנה ענין עולמות נשמות אלקות הנ"ל שיש בהן הנהגת המלוכה כפי המחה"ק. והיינו שכך נתהווה המציאות דעולמות ההם שיהי' בכח הנשמה מתפעלים מאלקות דכח הפועל בנפעל שבא מאו"כ דספי' המולכת אז כעם הנפרד (מקו"ח) שאין מתפעלים כ"א בבחי' קבלת מל' המולכת וכשנסתלקו האורות מכלי המלכים ואשתארו כגופא בלא נשמתא גם כח הפועל שבנפעל אין יכול לעשות שום התהוות עולם (וההתהוות מאין ליש צריכה להיות תמיד כמשל אור הנר וכידוע). וממילא גם כח בחי' הנשמות נתבטל ונפל הכל למטה מן המציאות כמ"ש במק"א וכנ"ל עד שמלך המלך הח' דשם מ"ה החדש. וביאור ענין שם מ"ה החדש והקודם הוא כידוע דבמ"ש בס"י ע"ש בלי מה יש ב' פי'. הא' בלי מ"ה בלי מהות וכלומר