חנה אריאל ויקרא נה

ישראל (בקדושת התורה) ואז אני ה' מקדשכם. לכו למים ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים: לפסוק ונקדשתי. (עי' לקו"ת פ' וו)

להבין שרשי הדברים בענין ג"פ קדוש. הנה מבואר ברע"מ פ' אמור (דצ"ג) באריכות ענין ג' קדושות הללו דישראל מקדשין לתתא עד דאסתלק רזא דשמים עילאין לעילא ונהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי קדוש וכו' ע"ש. ותוכן הכוונה יובן עפ"י הקדמה א'. והוא הידוע מכהאריז"ל דיחוד או"א אינה אלא ע"י העלאת מ"נ דמס"נ ממש. ויחוד זו"נ הוא ע"י מעהמ"צ ותו'. וטעם הדברים כי הנה עיקר התלבשות אוא"ס הוא בחכ' דאצי' דוקא להיות כי החכ' הוא כ"ח מ"ה. וביאור הדבר ידוע שהוא בחי' הביטול הגדול שמצד החכ' כשיכיר האמת איך שאא"ס בעצמו מובדל בערך מכל בחי' השתל' וכו'. השגת ביטול זה הוא כח מ"ה שבאור החכ' לומר מה פשפשת כו'. ולזה הטעם החכ' דוקא נק' אמת. כי בינה הוא ההשגה והתפיסא באא"ס ואין השגה זו אמיתית אוא"ס כמו שהוא באמת מובדל מבחי' השגה ותפיסא דלמחת"ב כידוע. אבל החכ' הוא כשמשיג ביטול ההשגה באור א"ס איך שאין ערוך כלל בין אא"ס עם ההארה בעלמא שנאצל מאתו וכו'. ה"ז מכוון יותר לאמיתות אוא"ס מהשגת הבינה וכו'. ומטעם זה גם למטה בעולם השפל בזאת ניכר מעלת החכ' על הבינה. כי איש החכם להשכיל על שורש הדבר ולעיין ולפקח בכח המשכיל לברר הדבר בשכלו ימצא הטעות והשקר גם הדק שבדקות עד שיגיע אל נקודת האמת שבדבר כו'. משא"כ בהשגת הבינה בלתי עיון ובירור בכח חכ' לא ירגיש הטעות וכו'. ועוד זאת ההפרש שבהשגה ידמה לו שכבר מבין הדבר לאמתו. ומצד כח החכ' הוא להיפך שכל שיעמיק שכלו יותר. יותר לא יגיע לאמיתת הדבר. כי זה שהבין והשיג מתחלה יפול מחמת הבירור בקושיות שהקשה שהוא ענין העלם ההשגה וכל שיהי' עולה בהעלם אחר העלם יותר הגיע לאמיתית הדבר וכו'. והכל ענין א' שהחכ' הוא ענין הביטול והוא האמת דוקא כנ"ל וד"ל. והנה כתי' והחכ' מאין תמצא כו' דוקא החכ' הוא מאין ולא הבינה שהרי על הבינה נא' להנחיל אוהבי יש היינו שהשגת אלקות בג"ע הוא בחי' יש ודבר מה מאחר שמשיג איזה ענין אלקי וכו'. אבל ביטול ההשגה הוא בחי' אין וזהו חכמה כח מ"ה וכמ"ש משה ונחנו מ"ה כו'. ועד"ז יובן למשכיל למעלה בחו"ב דאצי' תרין ריעין וכו'. היינו להיות כי הרי ידוע דל"ב שבילין דמתפתחין במוחא דז"א הן ל"ב ויאמר אלקי' דבבינה דאצי' כי מב' בזוהר אבא אמר לאימא כו'. אמר בחכ' ויאמר בבינה וכו'. וביאור הדבר הוא כנ"ל. כי הבינה הוא התפשטות ההשגה והוא ראשית הגילוי ליש ודבר מן כח המשכיל להיות מבין ומשיג וכו'. וידוע דז"א המקבל מוחין דאי' הוא במדידה וקצבה בל"ב שבילין דל"ב ויאמר אלקים. פי' שהמדות מקבלים השכל השייך להם מן ההשגה באורח פרטי לכל מדה ומדה **חסר קצת** כשאמר ה' יהי אור הוא החסד כך וכך וכו' וסיבת מאמרה כך הוא בגזירת בעל המאמר הוא החכ' שאמר לאימא וכו'. פי' העלם ההשגה גזר אומר שתהי' גילוי ההשגה כך וכך לומר יהי אור וכו'. וא"כ כאשר יצטרך להיות שפע חדשה במדות לגמרי יצטרך להיות יחוד חדש מעקרו באו"א. פי' שגם החכ' תתחדש מאין אמיתי ולהיות בה הארה חדשה מאין ותתייחד אח"כ הארה זו בבינה הנק' יש וכו'. וה"ז א"א כ"א כאשר יהי' תחלה ביטול גדול במוחין הראשונים להיות עולין למעלה מן השכל לגמרי לקבל הארת אין מחדש וכו'. והו כדוגמת השתיקה שמבו' במ"א שהוא העלאת מ"נ שיוכל להיות יחוד או"א וכו'. וכן יובן למעלה שמצות מס"נ גורם ג"כ יחוד או"א דאצי' כי ע"י מס"נ באה הנפש לביטול אמיתי מכל וכל. דהיינו להדבק באא"ס עצמו שבלתי שום השגה ולא אפי' העלם השגה כי הלא