חנה אריאל ויקרא נו

תכלה הנפש לגמרי בלי שום טו"ד כלל וכו'. וה"ז ביטול והתכללות הנפש באין האמיתי מקורא דכולא. וכמ"כ רוח אייתי רוח וכו' ונעשה ג"כ למעלה העלמ"נ דאו"א למעלה עד שיהיו נמצאים מאין במוחין חדשים אח"כ וד"ל. וזהו שע"י מס"נ דוקא יחוד או"א במוחין חדשים. ועד"ז יתפרש הפסוק שרפים עומדים ממעל לו. הנה הוי"ו דלו' הוא בחי' ז"א דאצי' שקבלו כבר המוחין מאו"א כנ"ל. כי כל כינוי הנסתרות דז"א הוא מצד המוחין שלו שהן האורות דאו"א וכו' ולכך נא' בל' נסתר. אבל הכלים שלו שהן בבחי' גילוי נא' עליהם לשון נוכח כידוע. ממעל לו היינו עוד למעלה מהמוחין שלו והוא עליות המוחין שלו בא"א עד דנהיר האי קדש בהו ואיקרי קדוש בוי"ו כמ"ש ברע"מ הנ"ל. פי' קדוש הוא חכ' שמאיר בבינה כידוע. ומצד העלמ"נ דז"א גם בקדש יהי' ביטול לגבי האין האמיתי ויהי' סיבה ליחוד חדש באו"א אח"כ כנ"ל וד"ל. וזהו דוקא ממעל עומדים. היינו שע"י התגברות התשוקה לצאת לגמרי מכלי חומרם להתכלל במקורא דכולא דוקא המה גורמים העלאות גדולות בזה עד שיעמדו ממעל לו באא"ס עצמו שבא"א שממנו נמשך מוחין לאו"א ולזו"נ כו'. ועי"ז ואהבת בכל לבבך דק"ש הוא מס"נ דוקא מתוך נקודת הלב שגורם יחוד או"א. כמו שאמר ר"ע מתי יבוא לידי ואקיימנה כי ע"י הפו"מ במס"נ נעשה יחוד או"א בקיום גדול הרבה יותר מבמס"נ בשו"מ ורצון כמ"ש במ"א. והוא ענין עשרה הרוגי מלוכה שגרמו יחוד או"א עד משיח כמ"ש בע"ח וד"ל. וזהו קדוש הראשון שאינו אלא בחי' הסתלקות מלמטלמע"ל כדי שיוכל להיות יחוד או"א כו' וד"ל. וענין קדוש השני ושלישי הוא ענין יחוד זו"נ ע"י תומ"צ כו'. ושורש הדברים הוא דג"פ קדוש הוא ג' מדרי'. הא' עליות הוי"ו בקדוש דאבא כנ"ל. והב' שאחר יחוד או"א מורידים הוי"ו ע"י בחי' ת"ת דבינה שיהי' כתר לז"א שהוא התו'. והג' ירידה שני' ביסוד ז"א להיות כתר לנוק' כו'. וכדי להבין איך שיהי' ת"ת דבינה כתר לז"א ע"י התו'. יובן עפ"י הקדמה תחלה להבין מהו בחי' כתר דתחתון שנעשה מת"ת דעליון. הנה ידוע דבחי' האצי' הוא בחי' גילוי ההעלם לבד והוא צמצום גדול לגבי עצמות ההעלם עד"מ בחי' גילוי השכל בסברא וטעם לגבי המקור וכח המשכיל ומוציאה לידי גילוי כלא חשיבי ממש. והרי ג"כ צמצום עצום הוא לגבי המשכיל עצמו כמו ששכל סברת התינוק צמצום גדול הוא לגבי שכל הרב כו'. הגם שלמקבל השכל הרי הגילוי היפך הצמצום כי רחב הוא מכלי קבלתו אך לגבי עצמות המשפיע צמצומים גדולים הן כידוע. כמ"כ יובן שצמצום האצי' מעצמות המאציל ב"ה שאינו אלא בבחי' גילוי מן ההעלם כמ"ש במ"א. הגם שלנבראים ונוצרים כו'. הן מקוריהם משפיעים מאין ליש אבל לגבי עצמות המאציל צמצומים גדולים הם וד"ל. וא"כ צ"ל דבר המכריח לצמצום גדול כזה. כמו עד"מ הנ"ל מגילוי שכל מכח החכ' צריך שיכריחנו להתצמצם כ"כ והיינו החפץ והרצון של הרב להשפעתו למקבל מכריחנו להתצמצם כ"כ כנ"ל. וכמ"כ צ"ל למעלה בחי' חפץ ורצון עליון של המאציל ב"ה לבוא לידי גילוי ולהתצמצם כ"כ. והוא הנק' כתר דנאצלים לבד. פי' הרצון והחפץ שיאצילו שהוא עיקר ומקור סיבת שפע אצילותם בתמידות והוא בחי' כתר דז"א. ונלקח כתר לרצון זה מבחי' ת"ת שבמאציל כלומר אם הבנים הוא בינה. והמדות שבה הן המאצילים מוחין כו' כידוע. וכדי שיומשך מהם רצון וחפץ להשפעתם זו יאיר תחלה בחי' הת"ת שלהם פי' המדות שבשכל הוא הסברא לחיוב או לזכות והת"ת המכריע וכוללם יחד ע"כ ממנו עיקר לקיחת הרצון והכתר להשפיע למטה בז"א שהוא המדות שבלב כידוע וד"ל. ונמצא הכתר דרצון ממוצע בין העלם מדות שבבינה לגילוי מוחין ומדות שבלב. כי המוליך ומביא מן ההעלם לידי גילוי דהיינו במה שחפץ בגילוי כו'. ועד"ז יובן בכל עו"ע למעלה מעלה עד רום המעלות דכל כתר שבתחתון נלקח מן ת"ת שבעליון כמו בחי' ת"ת דא"א כתר לאו"א