חנה אריאל ויקרא נד

וכהנים אומר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וגו' פי' שכל עניני הקדושה האמורים הוא הקדושה דבחי' שם קדשי וכשתשמרו את הקדושה דשם קדשי ולא תחללוהו אז ונקדשתי וגו' ולביאור הדברים יש להקדים ביאור מ"ש רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא ובתורה אמרו אורייתא וקב"ה כולא חד וזה צריך ביאור להבין ענין זה. וגם י"ל דכאן הוא אומר אורייתא וקב"ה כ"ח ולהלן הוא אומר כמה קדושין אינון לעילא אורייתא קדישא ישראל קדישין ובכולהו אין קדוש כה'. דהנה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו שהקב"ה כבי' עושה בעצמו כמ"ש מה הוא מבקר חולים כמ"ש וירא אליו ה' וארז"ל לבקר אותו מחולי המילה. אף אתה וכו' וכו'. דודאי ענין זה שהוא כבי' עושה מצות היינו מה שפועל בעולמות וכן כללות ופרטות דמצות שנתנו לנו במ"ת כנ"ל היינו הכח לפעול בהם בעולמות (ובמל"ת שנת"ל שמצד המ"ת אינן אלא פגם בנפשו. מ"מ אין זה אלא הפעולה בעולמות שעושה מה שנצטווה שלא לעשותו זה עושה פגם כי היא עבירה שהוא דבר מן העולם שמזיק לנפשו בכח שקבלה במ"ת עד שזה הוא לה פגם. משא"כ במי שלא קבל התורה. וכמ"ש עד שלא באת לידי מדה זו וכו' אין זה עבירה כלל) ולכך נק' אברין דמלכא שזהו כמו שאברי האדם מושגים ומורגשים לזולתו. משא"כ חיי האדם אינו מורגש אלא לעצמו וגופו שהגוף חי מן החיות. וככה המצות שהן מה שבא מכחן בעולמות נק' אברין דמלכא. אבל אורייתא (הגם שגם היא בגילוי בעולמות) היא כמו הקב"ה בעצמו. וכמשנ"ת פי' ענין שם הקב"ה דהיינו שכמו שהוא קדוש ועושה פלא הוא ברוך ונמשך כחו לישראל לפעול בעולמות שזה הפעולה היא ענין האברין אבל יש מקור שכח הפעולה מתפשט ממנו והוא עצמות החיות הקב"ה וזהו שנק' מתן תורה ולא מתן המצות (כמ"ש במק"א באריכות הביאור) היינו שנתנה להם התורה שהיא המקור כנ"ל שממנו בא כח בפעולה שבמצות. וזוהי הכונה במ"ש אורייתא וקב"ה כ"ח. היינו לומר שהיא בחי' העצם והמקור כמו שהקב"ה הוא עצם ומקור כבי' לקדושה המתפשטת ממנו בעולמות באברין דמלכא. וז"ש הנביא הוי כל צמא לכו למים שהיא התורה. דהנה הנפ"א חפצה בטבעה לעלות וליכלל ולהתאחד בקדושתו ית'. וכמ"ש במק"א עמ"ש ואתה משמרה בקרבי שלולא שהש"י משמרה היתה פורחת ומסתלקת לדבקה בה' ולהתכלל כנ"ל וכמ"ש בתניא. ולזה אמר הוי כל צמא שהצמאון הוא לדבקה במהו"ע ית'. לכו למים שהיא היא הדביקות במהו"ע ממש וכנ"ל דאורייתא וקב"ה כ"ח (אף שקדושתו למעלה מקדושת התורה היינו במעלה ומדרי'. אבל לענין זה שאיננה מצד העולמות אלא מקדושתו של הקב"ה ממש ולא מקדושת מצותיו שהוא עושה בעולמות וישראל מתקשראן באורייתא. ולכן אמר עם תורתי בלבם ולכן נא' ואתם הדבקים וגו'). אך כתיב עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם ולא יוכל לידבק בה' שיתקיים בו ואתם הדבקים. אם לא שב מעונותיו בתשובה שלימה שמביאה רפואה לעולם שישוב לחיות בחיות דקדושה אלקית ולא כמ"ש ואתה חלל רשע וכו' אלא מתקן כל הפגמים והחילול השם כלומר סילוק הקדושה העליונה שעשה. אז אין דבר מבדיל בינו לבין קונו. כי אף דישראל מתקשרין באורייתא. כלל גדול הוא שאין התחתונים יכולים לעלות כ"א ע"י קבלת עומ"ש שלימה וכמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש כידוע בכ"ד ובזהר ורע"מ. וזהו פי' הלשון שאנו אומרים בתפלה שאחר ספה"ע ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה. ולבסוף אומרים ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה. כי בתיקון הפגם ע"י הספי' הוא תיקון ורפואה שלימה לחילול ש"ש דהיינו שם קדשי שבפ' אז דוקא נוכל לבקש לטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה בבחי' התורה. וזהו ולא תחללו את שם קדשי כלומר בשמירת מה שכתוב בפהקו"ד מענין הקדושה השוכנת בישראל מתוקן הענין שלא יהי' שום חלל ח"ו מקדושת שם קדשו (והיינו קדושת המצות הנ"ל) אז ונקדשתי בתוך בני