חנה אריאל שמות רצב

דראשונים יותר חזק ממנו. וזהו זכור לעבדיך לאברהם וגו' שבא לעורר בזה תקפן של הראשונים ובא בטענה למה ה' יחרה אפך בעמך ככל הנ"ל. ועלתה בידו וינחם ה' שנתעוררה מדת הראשונים וינחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו דוקא כנ"ל. ומיד ויפן משה וירד מן ההר וגו'. שלא רצה להתמהמה וחזר לדבור הראשון לך רד כדלעיל לתקן מה שסרו מהר מן הדרך וכו' וחשב שאחרי הזכרון הנ"ל שנתעורר למעלה יוכל לתקן גם ההשחתה דכי שחת עמך. והיינו לפי שהי' רק למעלה ולא ראה רק ההשחתה והפירוד מן בחי' רק אתכם ידעתי כנ"ל חשב שזה יתוקן ויחזור לכמו שהי' ע"י ירידתו עם הלוחות. וכאשר ירד משה נא' וישמע יהושע את קול העם ברעה. י"ל לפי שפני יהושע פני לבנה המקבלת מן החמה תמיד לכן כשהי' מרע"ה כולו למעלה הי' גם יהושע פניו למעלה כלפי פני משה וכשירד אז שמע מה שלמטה במחנה התגברות סט"א. ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה וצריך לתקן את זאת. ויאמר משה אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה. כלומר אין הקול דבר שיש להתגבר עליו בכח וגבורה או להיות במתינות וסבלנות בדבר עצה לתקן. כ"א קול ענות הוא קול שא"א לסובלו כלל כפירש"י ז"ל אנכי שומע כלומר ששמע השחתה (דכי שחת הנ"ל) שיש לה בנין ח"ו של תהו וקליפה בלי מקום להכנס בו אור הקדושה בעצה או בגבורה הנ"ל. אך ידוע שהשמיעה היא מרחוק מן האדם עצמו שאין לו הרגשה בנשמע כ"א בכח השמיעה ואם יסיח דעתו מהשמיעה אזי הוא ככחו אז קודם השמיעה. לכן לא עשה עדיין משה כלום אף ששמע קיל ענות כאמור. ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא בבחי' ראי' את העגל ומחולות פנימי' ומקיפים דקליפה שאין מקום שמה לבא עם הלוחות (ע"ד קיא צואה בלי מקום וכמ"ש במק"א). וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר. ולכאורה כפי הנ"ל הי' לו להחזירם כמו שהם בשלימותם על ההר למעלה ששם יש מקום שיתקוממו הלוחות. ואולי הוא ע"ד מ"ש לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ולכאו' כיון שהאותי' כבר פרחו מהם א"כ מה ענינם לתתם בארון (ששם הלוחות הכתובים. וצ"ע בזה ואין להאריך כאן). ויתכן לומר שהוא כעין מ"ש ויגרש את האדם מג"ע לעבוד את האדמה וגו' שכשהי' בג"ע היתה עבודתו במדרי' הג"ע לעבדה ולשמרה ולא הי' תיקון העולם כ"א בדרך ביטול ועלי' והתכללות במדרי' הג"ע. וע"י החטא בא להתקומם למטה בעולם באופן שלסוף מעשה תהי' עבודתו עד שימלא כבוד ה' את כל הארץ התחתונה וכמ"כ י"ל שהיו שברי לוחות מונחים בארון מובדלים ממציאות כל העוה"ז ויהי' פתח תקוה שיתגלה בהם לעתיד גם המכתב אלקים ואותי' שפרחו מהם. וזהו גם כן ששבר אותם תחת ההר דוקא (ולא העלם להר כנ"ל). כי אדרבה רצה שימצאו תחת ההר ע"ד לעבוד את האדמה הנ"ל (וקל להתבונן בזה דוגמת שבה"כ וסילוק האורות במיתת המלכים וענין הבירורי'). עכ"פ נתגלה גם למרע"ה שבחי' העד ועד בכלל א"א לתקן עכשיו מחמת ההשחתה כנ"ל

ויאמר הוי' אל משה פסל לך וגו' וכתבתי על הלוחות וגו'. היינו מציאות תיקון לישראל שעכ"פ יבוא בהן מעין הכוונה הראשונה (אך לא במעלתה ומדריגתה). והוא ע"י שמרע"ה עצמו יפסול את הלוחות וע"י מה שנא' להלן ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך כמשי"ת אי"ה. ולהבין את זאת יש לבאר קצת ענין פרצוף העקרי ופרצוף הארה הידוע שפ' העקרי הוא פ' רחל עקרת הבית דור שנכנסו לארץ. ופ' הארה הוא פ' לאה הידוע פ' דור המדבר (ומזה יבוא גם תוס' ביאור בענין עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל הנז'). שלולא חטא העגל היו ישראל נכנסים לארץ ישראל עם תוקף העדי שקבלו בהר חורב בבחי' פ' העקרי. וביאור ענין פ' עקרי הו כמשארז"ל אשתו כגופו דמיא והוא שאין האדם שלם בשלימותו שבשבילה נתקשרה נשמתו