חנה אריאל שמות רצג

בגופו אלא ע"י הכריתות ברית באשתו שעושה אותה כלי וכמ"ש בכהאריז"ל שהאשה מתחדש לה מציאות חדש ע"י רוחא דשדא בגווה. והיינו שטבעה ברצון ושו"מ ומחדו"מ שלה מתקשרת ומתחייבת וכמו פעולה טבעיית בלא בחירה למלאות משאלות לב בעלה וכמ"ש בטח בה לב בעלה. וכמו שהאיש פועל ע"י גופו כך הוא פועל ע"י אשתו שהיא עקרת הבית וכמ"ש ר"י שקרא לאשתו ביתו והיינו לומר שפעולתו של עצמו בביתו היא אשתו בכל הנהגת הבית להלביש הבית שני ולתת טרף לביתה לתקן מזון ולבוש לבעלה כמארז"ל אדם מביא חטים מן השוק חטים כוסס צמר ופשתן מן השוק פשתן לובש (ואמרו בזה לא נמצאת מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו וכמשי"ת). והאדם עצמו עסקי להרבות הון ועושר בביתו ולהביא ברכה אל ביתו וממילא עקרת הבית בטבעה כנ"ל תנהיג ותברך את ביתה כפי ברכת הבית הבאה בגופו של בעלה. וגם בגופה של האשה מוליד הבעל בנים כשנותן דעתו עלי' לזווג ואז הוא התענוג ושעשוע ביניהם. אבל בלא נתינת דעתו עלי' הגם שידוע ומבואר במק"א ובכתבי' שעונג הטבעי באדם הוא שרש כל פעולת הנהגותיו אך הענג הוא נעלם ככה עקרת הבית יש בה הענג הזה של בעלה שהוא גם הענג שלה בהנהגותיו. וכמ"כ יובן למעלה ע"פ משנת"ל בענין מ"ת אנכי הוי' אלקיך וכמ"ש בתניא שנתן לנו א"ע בחי' דכורא דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין וכו' וזהו"ע משבאת לידי מדה זו כנ"ל. אין זה עדיין רק ענין עם תורתי בלבם וקדשנו במצותיו רמ"ח אברין דילי' וכו' (דאל"כ קשיא הא מצוה לחוד וקדושה לחוד כמ"ש במ"א) וצונו הוא כח הצווי בדבר מלך שלטון לעשות המצות בפו"מ במילי דעלמא שחוץ לגופו של אדם. וה"ז כמש"ל פ' יתרו שענין המ"ת הוא חיי הנשמה עצמה הבאים בגוף בתמונה מיוחדת ועפי"ז הוא טבע הרכבת האדם שזה הדבר מועיל לו לפי הרכבתו וזה להיפך ובהרכבה ומזיגת גוף אחר יכול להיות להיפך שזה מזיק וזה מועיל. והנה הרכבה זאת איננה מנהגת את הגוף וההנהגה הוא רק עפ"י שהנפש מאצלת ממנה רצון ושו"מ בערך הגוף ועפ"י גזירת הרצון ושו"מ שלו יכול להיות שיבחר מה שמזיק לו לפי טבעו בהרכבה הנ"ל (מבלי דעת ברצון ושכל שזה מזיק עפ"י טבע או עפ"י תגבורת טבע המדות וכו'). וכמ"כ יובן שגם אחר מתן התו' אין הרצון ושו"מ של האדם יודעים ומרגישים את טבע מדה זו דמ"ת (שהוא בדכורא סוכ"ע ולמעלה מן הדעת והרגשה). וזהו כח הפ' דנוק' שכינתו ית' בתוך עמו ישראל שהוא בבחי' ממכ"ע לחייב את הרצון ושו"מ להתנהג עפ"י התו' והוא ענין טבע היהדות הנז"ל וזהו הנק' פ' העיקרי, עקרת הבית וקל להבין בכל פרטים הנז' במשל דאשתו כגופו וטבע, היהדות הזה הוא ענין טבעי ממש למטה מן הדעת באופן שכח פ' הדכורא הוא, למעלה מן הדעת, וכח פ' הנוק' הוא למטה מן הדעת. וארז"ל גדול תלמוד התו' שמביא לידי מעשה שהמאור שבה מחזירו למוטב הוא כענין להביא ברכה אל ביתו הנ"ל במשל (וע"י הכוונה בטעם ודעת הוא ענין נותן דעתו עלי' במשל וכמשי"ת אי"ה). ומעתה יש לבאר ענין פ' הארה ג"כ במשל ויובן עפ"י מ"ש רש"י ז"ל בשם המדרש על ענין עדה וצלה נשי למך (שעל עדה נא' שם המדרש מ"ש איוב רועה עקרה היינו עקרת הבית ואין להאריך בפי' זה). שצלה היא רק לשעשוע ותענוג עמה והיינו שנותן דעתו עלי' דוקא. ובלא עת שעשוע ותענוג אינה מצוי' עמו ואיננה עושה לו שום שימוש ומלאכה שהאשה עושה לבעלה (וגם בנים אינה יולדת לו כמש"ש. אך אם מזדמן שתלד כמ"ש וצלה גם היא ילדה הבנים מיוחסים בשלימות אצלו ולא כבני הפילגשים כמ"ש במק"א). והמבין יבין מזה המשל להתבונן בענין פ' הארה שהוא דור המדבר שנק' דור דעה שהמצות לא קיימו כלל במדבר רק נא' בהם כל האנשים הרואים את כבודי כמ"ש במק"א באריכות. אבל בפ' העיקרי ע"ז אמרו בענין המשל לא נמצאת מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו פי' כשביתו נכון