חנה אריאל שמות רצ

בבחי' רישא דוקא דהיינו שאין נגלה ממנו אלא בחי' הרישא לבד ולא כל הגוף דחב"ד חג"ת וכו' שהוא אינו מתגלה. היינו שרואים שיש דבר המפעיל אותם אבל ההפעליות אינו מושג להם בטעם ודעת דחב"ד חג"ת וכו'. והוא ענין אהרן ע"ה בעוה"ז הוא ברא דאתייליד לרישא זו שיש בו ג"כ ענין הזה. והוא מה שמעלה את הנרות ומיטיב את הנרות. ההעלאה הוא כמ"ש בכ"ד ובכתבים שהוא בחי' אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד. שהאה' דחסדים עליונים בבחינתו של אהרן יש בו כח להמשיך את הנש"י בגופים אל הענין האלקי בכח האמונה מורשה להם מאבות אי"ו שהוא ענין שלמעלה מן הטו"ד חב"ד כו' לפעול בהן בחי' ההתלהבות והתלהטות לקרבת אלקי'. והטבת הנרות הוא המתקת הגבורות דהתלהבות הנ"ל וכפי מדתו של אהרן הזאת ויקהל העם (בחי' החיצוני' דבנ"י וגם הע"ר עצמן) עליו ויאמרו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו בבחי' רישא כנ"ל שעי"ז יוכלו גם חיצוניות שלהם ע"י ראי' והרגש המורגש אשר ילכו לפניהם לעלות כדרך עלייתם ע"י העלאת הנרות (בסגולת כח המצוה שלא ניתנה עדיין). ואח"כ תהי' הטבה שיוכלו לקבל קדושת קבלת התו' גם בחיצוניותם. ואמרו הטעם כי זה משה האיש הוא מסולק מהם כפי מה שהראה להם השטן מטתו רומז להסתלקותו מהם במורגש ולכן לא ידענו פי' אין אנו מקבלים שום כח הדעת ממנו ובלא כח הדעת שממשיך בהן משה האיש (המלובש בגוף בני האדם במורגש בבחי' כל מקום שאתה מולא גדולתו וכו' כנ"ל) א"א להם לעלות אם לא ע"י כח העלאה שיעשה להם אהרן דבר במורגש. (ובזה יובן ג"כ שהע"ר משה מדעתו קבלם כידוע במדרש ופירשו ז"ל ע"פ כי שחת עמך כי כח האמונה אין בהם כי אינה מבני אי"ו וגם בחי' החיצוני' שבישראל לא קבל רק מדעתו דמשה וזה נק' עמו דמשה. ומה שקבלו בכח האמונה גם הח' דברות שקבלו ע"י משה כנ"ל אעפ"כ בכח האמונה קבלו וזה נק' עמו של הקב"ה). וזה הי' דעתו של אהרן ע"ה שאמר להם פרקו נזמי הזהב כדלעיל וחשב ודאי שע"י ההעלאה זאת באתעדל"ת הבא ע"י כח דרישא חוורא אהבת עולם אהבתיך כנ"ל יבוא איזה ענין בקרבם עד שתגיע קדושת קבלת התו' גם במורגש להם לחיצוניותם. אך אמרו במדרש שאמר הקב"ה שישראל שמטו אחת מטטרומולין שלי (טט"ר ארבע. מולין כמו מולאות של בית רבי) שהן ד' חיות המרכבה והם שמטו פני השור ולכן ויצא העגל. פי' הדברים שבשעת מ"ת הי' בחי' הפנימי' ועצמי' דבנ"י רואים הקול יוצא אנכי כידוע ומבואר בכ"ד. אבל הע"ר וכן בחי' החיצוני' דבנ"י לא ראו אלא בחי' גילוי חיות דמרכבה המשתלשל ויורד בבחי' מקבלין דין מן דין עד שכשוירד ה' על ה"ס ירדו גם החיות עד שהגיע האור מהן דרך השתל' המדרי' דעולם עד שגם במורגש דחיצוני' נתפעלו בקירוב האור הזה. וזה הי' רצון הע"ר (שאין להם האמונה הטבעיות של בנ"י). להמשיך עליהם הכח דחיות המרכבה ויהי' להם יניקה מהקדושה. אך רצון זה של הע"ר הוא בחי' עבודה זרה ממש כמשתחוה לצבא השמים שמפריד אותם משרשם להמשיך כחם במקום הפירוד דהיינו שיקבלו השפעה שלא כפי החק הניתן להם (עיין מזה בפ' יתרו ובכ"ד). וזאת דיקא היתה שיהיו בבחי' הפירוד הגמור כטבעם ואעפ"כ יקבלו כח הקדושה דמרכבה מה שהשיגו והרגישו בעת המ"ת. ובחרו בפני שור מדת הגבי' דוקא ורב תבואות בכח שור להמשיך בבחי' כח וגבורה דוקא (כענין עבודת כוכבים הנ"ל). וע"י הכונה זאת שלהם וענין כשוף של הע"ר כנ"ל בשם הזוהר המשיכו שיבוא תוך הזהב שהתפרקו העגל מפני שור דהשתל', וזהו הטעות שהטעו את אהרן שהוא אמר ליקח הזהב וישליכהו להמשיך גילוי אור דאנכי הוי' אלקיך דמ"ת והם הטעו אותו ולא נמשך אלא השתל' דפני שור בבחי' הפירוד וזה א' בל' הזוהר הנ"ל וכד ייתון מבשרי דחמרי שא"א להם אלא רק בבחי' ומדרי' השתל' יטעין לי' בההוא דעייל מרגלן (במי' החסדים כעין