חנה אריאל שמות רפט

ודאי שלא יקראו אחים וקרובים. וגם השופט כל הארץ יעשה משפט על כל בנ"י על שהערב רב עשו את העגל. וא"צ להאריך בזה שאין ספק שבנ"י עצמן הן הן כולם בחטא העגל. וא"כ י"ל מה זה שאומר הכתוב ויקהל העם דוקא וגם מ"ש הקב"ה כי שחת עמך ומרע"ה אמר למה יחרה אפך בעמך וכנ"ל. אמנם הענין יובן עם האמור למעלה בענין מה שהי' צורך בלוחות אבן דוקא שהוא בכדי להיות עד ועד בכלל. שע"י שנמצא במציאות גילוי הדברות בגוף אבן בכח מעשה אלקים עי"ז נקל לבנ"י ג"כ להביא את קבלתם המ"ת עד חיצוני' גופם ג"כ בבחי' עד ועד בכלל כנ"ל. ככה מובן שבצאת ישראל ממצרים וככל הנ"ל בפהק"ו נשאר עכ"פ מנפש החי' שבגופם תכלית הישות והפירוד רק כפי מה שנתעלו מיום ליום בנסיעה וחני' עד בואם אל מדבר סיני לא הי' כח לבחי' הישות והפירוד להתעורר מחמת תוקף קדושת נפשם האלקית עד שהי' נחשב כלא הי' ממש. רק מחמת שהיו נמצאים עמהם הע"ר אשר לא מבנ"י המה אשר להם תוקף הישות והפירוד במקומו עומד רק שממה שראו וידעו כבוד ה' נתגיירו ע"י מרע"ה להיות נטפלים ונכללים עם בנ"י עי"ז נמצא ג"כ חבור וקשור לישות ופירוד הנמצא במיעוטו בבנ"י עם הישות ופירוד דע"ר כמובן ממ"ש בכ"ד ענין יניקת החיצונים כשיש להם שייכות וקירוב עם הקדושה וכן י"ל את זאת ע"ד משנ"ת כאן בענין הלוחות והמצבה שכשיש מקום למציאות הדבר בפו"מ נקל להמציא כמוהו גם במק"א. המובן מזה שגם בחי' הישות ופירוד במיעוטו שנמצא בבנ"י נק' גם הוא ע"ש הערב רב. ובזה יתישב הכל. ויקהל העם על אהרן ר"ל בחי' העוממות וחשכות דישראל הנמצא בבנ"י ג"כ והם האומרים זה האיש משה לא ידענו מה הי' לו. שע"י מציאת הע"ר עמהם ומעשה השטן (כידוע בדרז"ל שהראה להם מטתו של מרע"ה) הצליח להיות מתעורר הישות ופירוד בקרבם. אך מחמת נשמותיהם הקדושות וקדושת קבלת התו' לא רצו להשאר כך נפרדים לגמרי אלא רצו לעלות בבחי' אלקים ככל הנז"ל וז"ש הקב"ה לך רד כי שחת עמך. והניחה לי וכו' ואעשה אותך לגוי גדול (כמשי"ת) שזה שאומר לך רד היינו רד מגדולתך כמש"ל דר"ל מה שבמקום גדולה שם נמצא ענוה דהיינו להמשיך הקדושה בבחי' עד ועד. כי שחת עמך בחי' הע"ר הנ"ל שחתו אותה המדרי' דישות ופירוד שנמצא בהם והיתה בטלה במיעוטה עתה שחתי אותה לגמרי שלא תוכל ליכלל ולקבל בחי' הקדושה. ומרע"ה אמר לו להקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"צ היינו נש"י וכחות הקדושה שבהן וז"ש למה כי הלא הן לא חטאו ולכן ג"כ נא' וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו דייקא ויש להבין בזה הענין א' מה שחלק הש"י לשני מאמרים. א) וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו' ב) ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי וגו' שמשמע שמחמת זה שעשו להם עגל מסכה לא הי' החרון אף לכלותם רק מחמת שעם קשה עורף הוא. ב' מ"ש ועתה הניחה לי מה כוונת ענין ההנחה ומי יאמר לו מה תעשה. ג' כמארז"ל הנ"ל שהשטן הראה להם דמות מטתו של משה ולכן אמר כי זה משה האיש שמורים עליו באצבע. וא"כ מה זה שאומרים לא ידענו מה הי' לו הרי הראה להם השטן ואמרו כי זה. ולבאר הענין יש להבין עוד במ"ש בזוה"ק פ' זו בספרא דחנוך אשכחנא ברא יחידאה יתייליד לההוא רישא חוורא וכד ייתון מבשרא דחמרי יטעון לי' בההוא דעייל מרגלן בזגין דדהבא בלא דעתא דילי' וכו' עיי"ש שהוא עניני חרשין וכשוף שעשו הע"ר. מלבד שצריך פירוש להדברים המופלאים עוד י"ל מה שאמרו יטעין לי' שגרמו לו לאהרן טעות בלא דעתא דילי' שלא ידע מהטעות. וצריך להבין מה הי' דעתו של אהרן ע"ה לעצמו בדעתא דילי' וכ"ז יובן עפ"י האמור במ"ש קום עשה לנו אלקים הוא להעלות הישות והפירוד הנמצא בהם אל קדושת קבלת התו' ובשביל זה באו אל אהרן דוקא שהוא ברא יחידאה דרישא חוורא. פי' רישא חיורא הוא מקור החסדים שהוא