חנה אריאל שמות רפח

וירא העם כי בושש משה ויאמרו אל אהרן קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו. עפ"י האמור יתפרש מאמר העם הזה. שהגם שאמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב כפמשנת"ל בארוכה פ' יתרו. הנה נת' שם ג"כ מש"ה לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. ומדרש רז"ל כל זמן שפני קיימים עיי"ש. וזה שאמר העם קום עשה לנו אלהים כלומר שעתה צריכים. אנו לבחי' אלקי' דהעלאה והמשכה כי זה משה האיש כלומר שהי' איש ולא אלקים ועל ידו זכו במה שמן השמים דברתי עמכם כנ"ל פ' יתרו לא היו צריכים ולא רשאין לעשות אלקים. אבל כשזה משה האיש לא ידענו מה הי' לו ורצונם לומר שאבדה מלבם יניקתם ממנו א"כ אפוא צריכים הם לאלקים לקשר א"ע לקיים בנפשם אחרי הוי' אלקיכם תלכו. ולכן ויקהל העם על אהרן דוקא קום עשה לנו (ולא עשו להם מעצמם אם ח"ו הי' בדעתם ענין ע"ז שכאו"א מהעמים עושה לו אלקים כנפשו ורצונו. מיהו לזה י"ל שגם כל האומות הגדולים שבהן הן העושים. אך אם ח"ו למרוד בה' הי' דבריהם לא הי' להם לבוא אל אהרן קדוש ה' וזה הי' ידוע להם) אלקים פי' כידוע דאהרן שושדמ"ט להעלות את הנרות דבנ"י ולכן כה הי' דברי העם מאחר שמשה האיש שעל ידו לא היו צריכים להעלאה כנ"ל לא ידענו וכו' כנ"ל בהכרח צריכים הם להעלאה ממדרי' הנשמות בגופים מורגשים אל האלקות דמ"ת גופא. ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו' ולהלן כשאמר אהרן למשה כתיב ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי. וי"ל לפי הנ"ל שכן היתה כוונת אהרן להעלותם לקדושה גם בבחי' חיצוני' החיות שבגופם שלפי דבריהם רק הוא לגמרי מאור וכח דמ"ת. וז"ש פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. כידוע שבחי' זהב הוא ענין התלהבות והתלהטות החשק בדבר החשוק. ואמר להם שהתפשטות ההתלהבות שבהם לנשיהם ובניהם ובנותיהם לעשות להם קישוטי זהב (דוקא כי סגולת ההתלהבות הוא בזהב כנ"ל) יפרקו ויסירו אותם מנשיהם וכו' להעלות אל ה' את הכח החיצוני הזה. ואמר להם פרקו וגו' כלומר שבדבריו אלה נתן להם כח והתעוררות להעלות החיצוניות שלהם אל מקום הקדושה כנ"ל. אבל בסיפורי הענין למשה אין מקום להזכיר ההתעוררות שנתן בהם רק סיפור המעשה שהתפרקו ויתנו לי. וידוע דרז"ל שהנשים לא רצו ליתן נזמיהם לעגל. אפ"ל לפי הידוע דנשים דעתן קלה ולא יש יניקה להם מדעת דמרע"ה כ"כ כמו לאנשים (וזה יהי' מובן יותר עם המבואר במק"א שדעת הקלה דנשים הוא בבחי' הגבורות שלא ליפרד בלא שום טעם והרגשת ענג דחסדים עיי"ש). ולכן לא הי' להם שום הרגשת חסרון ממה שהאיש משה לא ידענו כנ"ל. אך העם היתה להם טענה זאת אמיתית. דהנה ידוע מארז"ל שהעם הן הערב רב שעלה עמהם ושלכן אמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מאמ"צ פי' שהן ערב רב שמשה מדעתו קבלן. ועם זה יובן מה שויחל משה ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וגו' שהענין תמוה מה זה הוא אומר למה וכי לא יש על מה לחרות שסרו מהר וגו' עשו להם וכמ"ש משה אח"כ אתם חטאתם חטאה גדולה. ועפ"י הנ"ל יתפרש שהקב"ה אמר לו כי שחת עמך הן הערב רב כו' ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול דהיינו שיכלה את כל ישראל (הנ"ל לפי זה שהוא על שלא מנעו את הערב רב מלעשות). ע"ז באה טענת משה חזקה למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וגו' הם כל בנ"י שלא עשו ולמה יפסוק עליהם כליה ח"ו מחמת שלא מיחו לבד. אך הענין כפי הנ"ל פלאי מאוד שאם רק הערב רב לבדם הם שנקהלו על אהרן לא הי' ראוי שישמע אליהם כלל. כי הערב רב לא קבלו התו' כמו שקבלו ס"ר נש"י בני אי"ו ואין טענתם אפי' כפי הנז"ל שום טענה כלל. וגם א"א כלל לומר שבנ"י לא עשו את העגל והכתוב אומר הרגו איש את אחיו וגו' והערב רב