חנה אריאל שמות רעז

עובד אדמתו ישבע לחם כנ"ל הנה שביעה זו הוא התגלות שפע יאיר יחודו ואחדותו ית' בתחתונים וד"ל. ולכן נק' עובד את רבונו ממש אחר שכבר נתלבש ונתעלם כבי' בבחי' ממלא וסובב בתחחונים ממש וע"י עבודת אדמתו תצמיח להם גילוי אור שפעו, בעליל ה"ז מסייע שיש בו ממש להפקת רצונו ונח"ר לפניו ית' ממש. וכ"ש לאחר חטא עה"ד ועון הדור שאין עושין רצוש"מ שמתלבש שמים קדרות וכו'. יצפור נודדת ממקומה זה סילוק שכינה בשבעה דורות עד שנסתלקה לרקיע העליון כמ"ש במדרש. והיינו בחי' ממכ"ע שהפכה עורף למטה ואור פניה אין אתה למטה רק נסתלק למעלה מעלה. ואעפ"כ איהו ממכ"ע רק שפנה עורף כמאן דיהיב לשונאו בע"כ כבי'. אחר שכבר נתאווה ונתלבש וקנה שמים וארץ קנין א'. וכן איש זה הקב"ה סוכ"ע כבי' נודד ממקומו שאתה עשית את השמים וכו' בפנימי' הרצון דסוכ"ע (ואתה מחי' את כולם הוא בפנימי' הרצון ממכ"ע) סליק לעילא לעילא ואעפ"כ העולם קיים וכל היצור לא נכחד ממך. רק שמסלק פני רצונו מהם. וה"ז כמשל בן המלך שכלום חסר לו מבית המלך. והתאווה תאוה לעסוק במו"מ להראות שלימותו בהרווחת ריוח ע"י מו"מ דוקא ולא מזה שכבר הוכן לו בבית המלך. ומסתמא הוא עוסק במו"מ ע"י משולחים דיקא כי א"א לו להיות הוא קונה בעצמו איזה סחורה משים אדם כי נגד בן המלך בעצמו הכל שלו וד"ל והנה מו"מ שהוא מצליח בו ע"י המשולחים הוא עולה לנח"ר לפניו שנתגלה בו פנימי' רצונו שהוא להרויח במו"מ כנ"ל. אך המו"מ שאין בו הצלחה מסתיר פניו ממנו ואינו רוצה להעלות זכרונו לפניו כלל כמו שידוע מנהג זה בסוחרים העשירים הגדולים שמו"מ הבלתי מוצלח עוזבים אותו על המשולחים עצמן ואין רוצין לדעת ממנו כלום והם עצמם משתעשעים בשארי מו"מ המוצלחים. והנה באמת אפי' המו"מ הבלתי מיצלח לגמרי הרי הוא שלו ממש כמו כל המו"מ האחרים מאחר שקנין כספו הוא יש לו אחיזה בו ממש כענין הקרבנות דבעינן משלכם דוקא וכן קדושי אשה משלו דוקא ולא מגזל. והיינו לפי שמה שהוא שלו יש לו אחיזה בעצמו ממש וכמ"ש בכל מאודך בכל ממונך. רק שאם אינו מצליח מסתיר פניו ממנו אף שבכל מאודו עודנו קשור בו. ועפ"י משל הזה יובן בביאור ענין הנ"ל. שהגם שאין לו כבי' נח"ר ממעשה התחתונים ומסתיר פניו מהם ע"ד שאינו רוצה כלל לידע כלל מהמו"מ כנ"ל אעפ"כ איהו ממכ"ע וסוכ"ע וכל היצור לא נכחד ממך כש"כ שכאשר ישובו התחתונים לעשות רצונו ית' ולגלות כבוד שפע יחודו ואחדותו למטה שזה נק' עבודה גמורה ממש. כמשל המשולח המציל ממון משלחו מיד המו"מ הבלתי מוצלח. שאף שהסוחר מסתיר פניו ממנו אעפ"כ ממונו הוא הקשור בכל מאודו וד"ל. ונמצא המשולח עובד בזה את מהו"ע הסוחר שממון המו"מ מקושר בו. וכמ"כ ובן למעלה וד"ל. וכ"ש אחר שקנה הקב"ה את ישראל קנין א' והוא עד"מ קנין שקנה בעד כל הון ביתו או בעד אוצר נחמד ויקר שלו שנוגע לעצמותו ממש (ותמצית הענין הוא בסוף עמ"ו עיי"ש) והשרה שכינתו ביניהם. ועיקר שכינה בתחתונים כידוע בס' הקבלה שלא יש עוד ענין סילוק שכינה לרקיעים העליונים כמש"ל וכשאין מעשה התחתונים כהוגן הוא ענין גלות השכינה כידוע. דודאי עבודה גמורה היא למלך הקדוש לאקמא שכינתא מעפרא וכו' ע"י העבודה בגילוי יחודו ואחדותו ית' בעולמות שברא וכו' וד"ל ואחר שנת' קצת ענין לשון עבודה ושצורך גבוה היא. מעתה יש לבאר ענין אמירת לשם יחוד קובהו"ש הנ"ל. הנה בברכת התורה ומצות אומרים אשר קדשנו במצותיו שהקב"ה בכבודו ובעצמו עוסק בתו' ומקיים המצות דהיינו המשכת פנימי' רצון העצמי העליון. שלמעלה מאצילות ע"ס ולא אדם הוא. במלכותו ית' למעלה שהוא מלכות המלך הדר הנז"ל וד"ל. וכמ"כ למטה תורה קנין א' (ובה נכללים המצות עתה שהמצות הם טפלים לתורה כמ"ש במק"א). היינו תומ"צ דבי"ע שהן ג"כ בחי' קנין כמו קנין