חנה אריאל שמות רעו

הרצון והמח' אינן נחשבים לכלום עדיין עד שיעשה בפו"מ דוקא. לפי שהרצון ושכל וכו' ומא' שלו הן נתלין במציאות האדם בו"ד עצמו דוקא שאם ישנה רצונו ומחשבתו אין מציאות שום דבר נמצא בעולם מרצונו ומחשבתו הראשונה. משא"כ לאחר שעשה איזה מעשה בגוף העולם שוב אין המעשה הנעשה צריך לו לאדם בו"ד כלל וכמ"ש בלק"א ח"ב פ"ב (ועפי"ז י"ל קצת טעם המצות בפו"מ דוקא ולא יצא י"ח בכוונה לבד וכמ"ש בעמ"ו באריכות יעו"ש). אבל מעשה ה' ית' עיקר מציאות של מה שפעל ועשה הוא רק רצונו וחכמתו וכו' לפעול ולעשות. והפעולה והעשי' אינם אלא זיו ואור רצונו וחכמתו ומדותיו ית' והיינו רצון וכו' די"ס דז"א דאצילות שנק' בזוה"ק עקרא ושרשא דכל עלמין. מובן מזה למשכיל שבאצילות י"ס דפ' ז"א דתיקון הוא עקרא ושרשא דכל עלמין בי"ע וכל פרטי פרטיות הנפעל בהן בצדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ רק שהכל הוא בבחי' ומדרי' היחוד הגמור דחיוהי וגרמוהי חד (ואיך יובן ענין זה לשכל נברא אין זה כ"א ע"י בחי' החכ' הנז"ל דקבלה למשה בסיני). ואעפ"כ נק' בחי' מלכות על עם דוקא [ומעין זה קצת יהי' בימוהמ"ש ותחה"מ שיהי' נגלה כבוד ה' ועין בעין יראו יחודו ית' (מה שעתה מתבוננים בו ומכירים אותו בחכ' כנ"ל) ואעפ"כ יהי' עולם מלא וב"א בעלי בחירה ולא לרע ח"ו רק כנ"ל באדה"ר בג"ע]. וכבר הי' נשלם בזה עליית הרצון דמלך על עם. והגם שידוע שמה שלא נתברר באצי' נתברר בבריאה דוקא וכו'. היינו דוקא לאחר שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים. אבל בל"ז ג"כ הי' מתברר הכל. כמו שאלמלא חטא אדה"ר בעה"ד לא הי' מציאות הבירור ניצוצות שבמל' דנוגה הגשמיות כדרך שמתברר עכשיו. ואעפ"כ הי' מתברר ומתעלה הכל בדרך וסגנון אחר וכמ"ש בת"ח ובכ"ד יעו"ש. ועד"ז יובן למשכיל למעלה שהיו מתבררים כל הבירורים דבי"ע באופן ודרך אחר. וע' עמ"ו כ"ז כ"ח מבואר היטיב. אלא שנתאווה הקב"ה להיות לו ר"ל ליחודו ואחדותו דירה בתחתונים שהם בטלים כזיו דזיו והארה דהארה בגוף המאור שבודאי אין להם שם מציאות רק בהיותם תחתונים אחר העלמת כמה צמצומי' ופרסאות מפסיקות. עד שמציאותם אינו רק בבחי' יש לעצמו ודבר נפרד מיחודו ואחדותו ית' ואעפ"כ יוכל להתגלות בהם יחודו ואחדותו כמו שהוא למעלה ממש ב"ה. ונתאווה לזאת דבעי לאתגלייא ולהראות שלימותו ית' שלא די שהוא יחיד בעליונים ר"ל במדרי' עליונים דאצי' אלא שהוא יחיד גם בתחתונים כאמור. נתלבש הקב"ה על גבי גופא כבי' מבחוץ בעשרה לבושים וברא את העולם כמ"ש במדרש. דהיינו לבושים די"ס דבי"ע. שבהם מתעלם כבי' ואין מתגלה יחודו ואחדותו ית' אל הנמצאים שנמצאו מהוד מעטה לבושו בדרך בריאה חדשה מאין ליש (שהוא באמת מיש לאין בבחי' אור וכח הבריאה וד"ל). אף שהוא עקרא ושרשא דלהון כנ"ל עד שנעשו תחתונים ממש כפי מה שעלה ברצונו אחר שנתאווה ונמלך במאמר קו המדה. ואיהו ממכ"ע דבי"ע וסובב עליהם. דהיינו אור וכח הבריאה איתם שבא מיש לאין כנ"ל דהיינו ממהו"ע אא"ס ב"ה ע"י צמצום עצום דפרסא המפסקת את אור האצילות דאוחו"ג חד בהון ואין מאיר רק כח מצומצם להמציא נמצאים שבבריאה שהן רק הארה דהארה וכו". וידוע דהארה דהארה בטלה במציאות וכאין ממש לגבי אור ההארה עצמה. ולכן נק' באמת מיש לאין ועי"ז דוקא ממציא מציאות הנברא. זהו שהוא סוכ"ע דבי"ע. ובבחי' שנק' מאין ליש דהיינו שמה שהי' כלול בכח הכל יכול דאא"ס שבכלים דאצילות ביחוד איהו וחיוהי חד בהון ובטל שם בתכלית הביטול כאין ממש הוא גוף הנברא שנעשה ליש ודבר בבי"ע וה"ז מאין ליש. זה נק' שאיהו ממכ"ע וד"ל. שעכ"פ איך שהוא הרי איהו ממש ממכ"ע וסוכ"ע דבי"ע אלא שהוא מתעלם ומתלבש בהם ואין נגלה שלימות יחודו ואחדותו ית' הנז"ל בהם. אם לא ע"י עבודה של התחתונים דוקא. אפי' בעבודה דאדה"ר קודם החטא כנ"ל ע"ד